פעילות אנרכיסטים נגד צה"ל

בשנת 2004 התאגדו מספר פעילים אנרכיסטים מישראל והחלו ליזום יחד עם הוועדות העממיות הפלסטיניות הפגנות קבועות נגד בניית 'גדר ההפרדה' לאורך הקו הירוק, בהשתתפות פלסטינים, ישראלים ופעילים מחו"ל. מאוחר יותר אימצו האנרכיסטים את השם 'אנרכיסטים נגד הגדר'.

המוקד הראשון של ההפגנות היה בכפר בודרוס, ועם השנים והתקדמות בניית הגדר השתנו מוקדי ההפגנות. אחד המוקדים הבולטים היה הכפר בילעין שבו נערכו הפגנות אלימות בהם נפצעו חיילים רבים, כאשר גם שינוי תוואי הגדר בשל פסיקת בג"ץ לא הביאה לסיום ההפגנות במקום.

בשנים האחרונות פועלים האנרכיסטים בארבעה מוקדים קבועים, כשלכל מוקד ישנו פעיל אחראי, המרכז את גיוס המפגינים הישראלים ואת הקשר בין הישראלים לפלסטינים ולזרים המשתתפים בהפגנות. מידי שבוע מפיצים האנרכיסטים באמצעות מיילים קריאה להגיע להפגנות ביום שישי, באמצעות הרשמה מראש אצל רכז הכפר בו רוצים להפגין.

האנרכיסטים הישראלים תועדו פעמים רבות מובילים את ההפגנות, מתעמתים עם חיילי צה"ל, שוהים בין זורקי אבנים ומעניקים להם סיוע, מגוננים בגופם על פלסטינים ואף מעבירים כספים למארגני ההפגנות מהצד הפלסטיני.

במקביל התבטאו פעילים מרכזיים מבין האנרכיסטים כי הם תומכים כיחידים וכארגון בזריקות האבנים על חיילי צה"ל ואף עושים זאת בעצמם לעיתים. כמו כן, הם תומכים בחיסול הציונות והקמת "מדינה פלסטינית דמוקרטית" מן הירדן ועד הים התיכון.

נראה כי בלי נוכחותם של האנרכיסטים, הפגנות אלו המספקות את חומר התעמולה השבועי לקמפיין ה-BDS העולמי, היו דועכות מעצמן או מופסקות על כוחות צה"ל.

נוכחותם של ישראלים בין המתפרעים מעמידה את כוחות הביטחון בפני בעיה מבצעית ותקשורתית, אותה מנצלים האנרכיסטים עד תום כדי למנף את המאבק הפלסטיני על התודעה הבינלאומית.

הפגנות אלו, שהם למעשה הפגנות ההופכות מידי שבוע לעימותים אלימים, גבו לאורך השנים את חייהם של עשרות מפגינים פלסטינים והביאו לפציעתם של מאות וגרמו לפציעתם של חיילי צה"ל רבים, כולל פציעות חמורות שהפכו מספר חיילים לנכים לצמיתות.