מחקר כוחותינו משיבים אש

 

הפרסומים של שוברים שתיקה על מבצע 'צוק איתן'

בדיקת עובדות, חשיפת השקרים והנזקים שנגרמו לצה"ל ומדינת ישראל

  

החברה הישראלית ומדינת ישראל נמצאות בשנים האחרונות תחת מכבש לחצים פנימיים ובין לאומיים, במטרה לגרום למדינת ישראל לשנות את דמותה וערכיה.

מובילי המאבק הם קבוצה של עשרות ארגונים ועמותות הפועלים תחת הכינוי 'ארגוני זכויות אדם', במימון ממשלות זרות. הם פועלים בשטח, בתקשורת, בערכאות המשפטיות, במסדרונות הכנסת ומשרדי הממשלה, בתקשורת הבינלאומית ומול ממשלות זרות. חלקם פועלים באופן גלוי ואחרים באופן סמוי.

אחד הארגונים הבולטים בתקשורת המקומית והעולמית הוא 'שוברים שתיקה', שנלחמים בהתיישבות ביהודה ושומרון באצטלה מוסרית.

לאחר שראינו שמדינת ישראל מתקשה להתמודד עם ההשפעה ההולכת וגוברת של ארגונים אלו, החלטנו להפסיק לשתוק, לקום ולעשות מעשה. התחלנו לחקור.

לקחנו על עצמנו דרך ארוכה, לעתים מסוכנת, עם מעט אמצעים, אך עם המון אמונה בצדקת דרכנו ויצאנו לדרך.

את עמותת 'עד כאן – צעירים למען ישראל' הקמנו לפני מספר שנים, במטרה לחקור את פעילות הארגונים האלו לעומק. מבפנים.

בשנים האחרונות אנו פועלים בתוך הארגונים הללו, באמצעים שונים כדי לחשוף את האמת.

 

הקדמה

למה נלחם צה"ל בעזה ב'צוק איתן' ובמה עוסקת חוברת העדויות של שוברים שתיקה?

ב-12 ביוני 2014 (ט"ו בסיוון ה'תשע"ד) נחטפו בגוש עציון שלושה נערים בידי מחבלים פלסטינים מתנועת החמאס. שלושת הנערים: גיל-עד שַׁעֶר, בן 16, יעקב נפתלי פרנקל, בן 16, ואיל יפרח, בן 19, נרצחו זמן קצר לאחר מכן אך גופותיהם הוסתרו על ידי המחבלים. ב-20 באוגוסט אישר בכיר חמאס סאלח אל-עארורי כי אירוע החטיפה והרצח בוצע על ידי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם.[1]

עד למציאת גופותיהם נחשבו הנערים כחטופים, ונלקחה בחשבון אפשרות כי מדובר בפיגוע מיקוח. במשך כשבועיים וחצי, במסגרת מבצע "שובו אחים", ניסו כוחות הבטחון לאתרם. ב-30 ביוני, 18 ימים לאחר החטיפה, נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים.

במקביל לחטיפת שלושת הנערים, החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה אל עבר ישראל בקצב הולך וגובר. בשבוע השני למבצע החיפושים (החל מה-19 ביוני) נורו מדי יום מטחים אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות ואשקלון. ישראל הגיבה באופן נקודתי לכל ירי, בתקיפה מהאוויר של מטרות טרור, בעיקר אתרי ייצור ואחסנה ומשגרים מוטמנים. בתקיפות אלה לא נהרג אף פלסטיני.

ב-27 ביוני החל צה"ל בסיכול ממוקד של מחבלים שירו רקטות, ובתגובה החלו ארגוני הטרור להגביר את כמות שיגורי הרקטות לעבר אוכלוסייה אזרחית בישראל. ב-30 ביוני למשל ירו הפלסטינים מטח כבד של 16 רקטות לעבר ישראל וב-1 ביולי 22 רקטות. לאחר מכן החלו ארגוני הטרור להרחיב את טווח הירי מעבר ליישובי עוטף עזה. ב-3 ביולי נפלו בסך הכל 55 רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל.

צה"ל המשיך להגיב בתקיפת מטרות טרור ברצועת עזה, וב-6 ביולי חשף מנהרת טרור באזור דרום רצועת עזה והפציץ אותה. בפיצוץ במנהרה נהרגו שישה מחבלי חמאס, ובעקבות זאת ב-7 ביולי נורו עשרות רקטות לעבר יישובי השפלה, ובהם אשדוד, רחובות, נתיבות, אופקים ואשקלון.

מתחילת מבצע "שובו אחים" ביהודה ושומרון נורו לעבר ישראל מאות רקטות מרצועת עזה. בתגובה לכך, ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע "צוק איתן", שהסתיים ב-26 באוגוסט עם הפסקת אש.

בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה תחילה לעיירה בית חאנון במטרה להרוס את מנהרות הטרור. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר כמעט 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.

במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר מדינת ישראל, ע"י מחבלים מארגוני הטרור ברצועת עזה, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, ו-64 מהן נפלו בשטחי מגורים. מנגד צה"ל תקף כ-6,000 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה והשמיד 32 מנהרות טרור, שליש מהן כאלו שחצו את הגבול לתוך ישראל.

במהלך המבצע נהרגו 68 חיילי צה"ל, 5 אזרחים ישראלים ופועל זר מתאילנד, ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים.

בצד הפלסטיני, נהרגו 2,203 פלסטינים, מתוכם, בין 1,068 ל-1,408 פעילי טרור, מעל ל-11,000 פלסטינים נפצעו, ומעל ל-200 פעילי טרור נעצרו בידי ישראל. במהלך המבצע, חמאס הוציא להורג עשרות פלסטינים ברצועת עזה בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל.

במבצע נטלו חלק עשרות אלפי חיילי צה"ל, חלק גדול מהם גויס למילואים בצו 8, ומרבית היחידות המתמרנות של הצבא הסדיר נטלו חלק בלחימה, כמו גם, יחידות רבות מזרוע האוויר והים של צה"ל.

'צוק איתן' לא היה עוד מבצע בעזה. למרות שלא הוגדר כמלחמה מבחינה משפטית, הרי שהיתה זו מלחמה לכל דבר ועניין, כאשר האוכלוסייה האזרחית בעומק ישראל הפכה להיות בקו החזית של רקטות ארגוני הטרור, לאורך תקופה ארוכה במיוחד.

במלחמה כמו במלחמה, חיילים נדרשים לתפקד תחת אש, לסכן את חייהם וליצור מגע קטלני עם האויב לאורך זמן, כדי לנצחו ולהגן על אזרחי המדינה.

על כן, בחינת אירועי המלחמה בפרספקטיבה של אירועים המנותקים אחד מהשני, או בחינה מדוקדקת של אירוע בודד, מתוך אלפי אינטראקציות (לפחות) בין חיילי צה"ל למחבלים ואוכלוסייה אזרחית פלסטינית במהלך המבצע, הינה חטא לאמת.

הלחץ הנפשי, העייפות הפיזית, תחושת האיום וסיכון החיים במהלך הלחימה מביאים את החיילים למצבי קיצון גופניים ונפשיים, וקשה לשפוט לאחר תום הלחימה את התנהגותם באירועים ספציפיים, ללא הבנת המרחב והזמן בו הם התרחשו.

אינו דומה אירוע של ירי תוך כדי לחימה ברחובות בית חאנון, לאירוע של הפרת סדר בחברון.

עם זאת, גורמי החקירה הפליליים, וגורמי התחקור המבצעיים בצה"ל ערכו בדיקות רבות ומעמיקות על כמות עצומה של אירועים ב'צוק איתן', ובודדים ביותר המקרים בהם אותרה עבירה פלילית שבוצעה במהלך הלחימה.

למרות זאת,

במאי 2015 פרסם ארגון 'שוברים שתיקה' חוברת עדויות בשם "ככה נלחמנו בעזה 2014".

חוברת זו הושקה במסע פרסום גלובלי, וקיבלה סיקור תקשורתי משמעותי ואוהד בעשרות כלי תקשורת מהשורה הראשונה ברחבי העולם ובישראל. להערכתנו לפחות עשרות מיליוני צופים וקוראים נחשפו ברחבי העולם למסע הפרסום של החוברת על ידי 'שוברים שתיקה', שהיה מתוזמן להפליא. מאמרי דעה זהים מטעם 'שוברים שתיקה' פורסמו בעיתונים גדולים במספר מדינות ושפות למחרת פרסום הדו"ח בישראל, כשבכל עיתון שינו את שם הכותב לשמו של עובד אחר ב'שוברים שתיקה'.

מדינת ישראל וחיילי צה"ל נפגעו מהקמפיין הבין-לאומי של 'שוברים שתיקה', אך הם נהנו ממנו מאוד. התרומות וההכנסות של הארגון ממדינות אירופה לאחר הקמפיין גדלו בצורה משמעותית, וכמעט הכפילו עצמן תוך שנה.

נראה כי אוהדי הפלסטינים ושונאי ישראל ברחבי העולם עטו על המידע שבחוברת, כדי להוכיח את פסלות פעולותיה של ישראל בלחימה ב'צוק איתן' ובאירועים דומים.             

אולם, בחינה מדוקדקת של העדויות בחוברת, מעלה תהיות רבות בקשר לאמינות המידע בחוברת, שאינה מספקת שום הסבר מדוע עורכי החוברת מוצאים הבדל בין הפעולות המלחמתיות שעשתה ישראל ב'צוק איתן', לבין כל פעולה מלחמתית אחרת ברחבי העולם שנבעה מהצורך בהתגוננות עצמית. כאמור, ישראל יצאה למבצע כדי להגן על חיי אזרחיה, ולא כדי לכבוש טריטוריה.

כפי שנראה בפרקים הבאים, הרוב המוחלט של העדויות בחוברת הינן "עדויות אווירה" המתארות איך נראית מלחמה, מבלי להצביע על עבירה פלילית, מוסרית או טעות מבצעית. העדויות הבודדות המתייחסות לאירועים ספציפיים שאירעו ב'צוק איתן' על ידי חיילים ספציפיים, הן גם העדויות החמורות ביותר מבחינת המעשים המתוארים בהן, ושזכו לסיקור תקשורתי נכבד. עדויות אלו יבחנו להלן לעומקן, כדי להוכיח כי העדויות סותרות את עצמן, מביאות מידע חלקי ומטעה, לפחות בחלק מהמקרים באופן מכוון, ובינן לבין המציאות ישנו פער גדול, כפי שקבעו גם חוקרי המשטרה הצבאית שחקרו את החיילים שהיו באירועים הללו.

הפער כל כך גדול, שכל החקירות שנפתחו כנגד חיילי צה"ל שהשתתפו באירועים הללו, נסגרו ללא שום אשמה פלילית, למרות שמתוארים בהן מעשים העולים כדי פשעי מלחמה.

החוברת מכילה גם מספר עדויות שונות המתארות את אותו אירוע מבלי לציין זאת ועם טשטוש הפרטים, כך שהקורא הרגיל יחשוב שמדובר במספר אירועים שהופכים לתופעה, ולא במקרה בודד עליו ניתנו כמה עדויות.

 

קטעים מתוך עדותו של ירון זאב במשטרה

למעשה, ניתן לקבוע, בהסתמך על ההוכחות שיובאו להלן, כי החוברת הינה fake news שהופץ ברחבי העולם ופגע בתדמיתה הבינלאומית של ישראל, גרם ללחצים בינלאומיים וגרם סבל מיותר לחיילים שיצאו להגן על אזרחי ישראל, פעלו כשורה, והפכו לחשודים בפשעי מלחמה על לא עוול בכפם, תוך שהם מרגישים נבגדים על ידי חבריהם לנשק.

מחקר זה חושף בפעם הראשונה את העדים של 'שוברים שתיקה' ואת מה שהם מספרים על מה שבאמת קרה בלחימה ברצועת עזה ב'צוק איתן'. הוא גם מראה איך שקרים קטנים הופכים באמצעות מניפולציות פשוטות להיות קמפיין עולמי של דה-לגיטימציה לחיילי צה"ל ולהגנתם על אזרחי מדינת ישראל, שפוגע קשות במעמדה של ישראל בעולם, ובחופש הפעולה של צה"ל להגן על הבית שלנו.

קטע מתוך עדותו של אחד החיילים שנחקר במשטרה הצבאית בעקבות עדות שמסר ל'שוברים שתיקה' חברו לטנק ב'צוק איתן'

 

על חוברת העדויות של 'שוברים שתיקה'

חוברת העדויות[2] שפרסם ארגון שוברים שתיקה על צוק איתן במאי 2015, כוללת 111 עדויות:

·       57 עדויות אווירה על איך נראית לחימה בעזה;

·       21 עדויות על נהלים של צה"ל;

·       23 עדויות על אירועים ספציפיים ללא הצגת בעיה כלשהי;

·       10 עדויות על אירועים ספציפיים שמעלים חשד לעבירות.

על העדויות המתייחסות לאירועים ספציפיים נפתחו חקירות במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) המתייחסות לשמונה אירועים שונים (על חלק מהאירועים ישנן מספר עדויות בחוברת, כדלהלן). בסופו של דבר, נסגרו כל תיקי החקירה ללא נקיטת צעדים משפטיים כלשהם. לגבי אירוע אחד בלבד, הועבר העניין לטיפול משמעתי של המפקדים. סגירת החקירות נעשתה ללא פרסום ע"י צה"ל.

החוברת פורסמה בעברית ובאנגלית, ועל-פי הרשום בחוברת, היא מבוססת על עדויות של למעלה מ-60 חיילים.

במקביל לחוברת הוקם אתר בו התפרסמו עדויות שחלקן הופיעו בחוברת ועדויות נוספות.

במאי 2015 החל קמפיין בינלאומי של שוברים שתיקה על פעולות צה"ל ב'צוק איתן'. הקמפיין זכה לחשיפה בכלי התקשורת מהגדולים בעולם (הגרדיאן הבריטי, CNN, BBC, וושינגטון פוסט, NPR, פוליטיקן, אלג'זירה, Euro News, לה-מונד, טלגרף, Huffington post, France24, Le-Figaro, אינדפנדט, Newsweek, Zeit ועוד) ובישראל (ערוץ 2, וואלה, YNET, הארץ ועוד).

חומרים מהחוברת פורסמו בדו"ח החקירה של האו"ם על 'צוק איתן' ואף פורסמו באתר הרשמי של החמאס והפת"ח בעזה (ר' משמאל).

 

 

עדויות על הרג פלסטיני על ידי כח של הנח"ל בבית חאנון

עם תחילת מבצע 'צוק איתן' הועבר גדוד של חטיבת הנח"ל מתעסוקה מבצעית בגזרת רמאללה לרצועת עזה. כשבועיים לאחר התחלת המבצע נכנס הגדוד ללחימה בבית חאנון שבצפון רצועת עזה במבנה של צוות קרב גדודי (צק"ג).

הרכב הכח היה פלוגה מסייעת, פלחו"ד, פלוגה רובאית, מחלקת סיור מגדוד הנדסה, פלוגת שריון, כח של יחידת עוקץ, וכוחות מודיעין.

הכח שהה שישה ימים בתוך בית חאנון וביצע פשיטות נקודתיות ולחימה אינטנסיבית מול מחבלי החמאס.

הכח תפס מבנים לשהייה בתוך בית חאנון, שאחד מהם כונה "בית המג"ד", כיוון שהחיילים קיבלו פקודה להכינו לשהייה של חפ"ק מפקד הגדוד.

באחד הימים, הועבר בקשר דיווח על זקן פלסטיני שהתקרב לכח ששהה באחד המבנים ובכה. חיילים שניגשו לטפל בו זיהו שיש תחתיו רימונים והתרחקו ממנו. לאחר כמה דקות הוא זרק לעברם רימון ונורה.[3]

 

בעקבות המקרה, כלל החיילים קיבלו פקודה לשים לב לאפשרות של הישנות מקרים דומים ולהיזהר מהתקרבות של זקנים שעלולים לפגוע בכח.

מספר שעות לאחר מכן, חיילים שהיו בעמדת הגנה ותצפית ב"בית המג"ד", זיהו פלסטיני מבוגר המתקרב אל הבית בצורה מחשידה. הכח ששהה בבית החל בנוהל מעצר חשוד שנמשך זמן רב. לאחר שהפלסטיני המשיך להתקרב אל הבית למרות האזהרות בערבית, ירו החיילים מספר יריות סמוך אליו כדי להרתיעו, אך הוא המשיך להתקרב לפתח המבנה והחיילים ירו ברגלו. הפלסטיני שנפצע התיישב בפתח המבנה ולמרות האזהרות בערבית שלא יזוז הוא החל להתעסק בצורה אינטנסיבית בחיפוש על גופו בצורה חשודה. סגן מפקד הפלוגה שהיה מפקד הכח ששהה במבנה וחשש שהוא מנסה לפוצץ מטען שעל גופו נתן פקודה לירות בו  כדי לנטרלו. הפלסטיני נורה, נפגע ונפל סמוך לפתח המבנה.

קצין מכח ההנדסה  ניגש לבדוק את הפלסטיני ולוודא כי אין עליו מטען או אמצעי לחימה. לאחר מכן חובש שהיה בכח הנח"ל החל לטפל בו והסמ"פ הזעיק את הרופא הגדודי שהיה במקום אחר. כשהגיע הרופא, הוא הבחין שהפלסטיני מת מפצעיו וקבע את מותו.

הסמ"פ עלה בקשר מול הגדוד כדי לברר מה הוא צריך לעשות עם הגופה. זה לא עניין אותם כל כך כי היו עסוקים בניהול הלחימה הגדודית והוא הבין שאין מה לעשות. עטפו את הגופה בשמיכה והזיזו אותה הצידה. היה חשוב לו שידעו שיש שם גופה ושהיא לא תלך לאיבוד. על הגופה היתה תעודת זהות והוא העביר את הפרטים לחמ"ל הגדוד כדי שידעו לזהות את המת ולתחקר את האירוע. לאחר שהבין שאף אחד לא יקח את הגופה, הוא הזמין D9 שהקים תלוליות חול סביב המבנה כדי להגן עליו מירי ("מגנן") שיכסה אותה בחול. הסמ"פ דאג לסמן את המקום של הגופה באמצעות שלט קטן, כדי שידעו שיש שם גופה ושל מי היא אחרי סיום הלחימה.

בסיום האירוע עלה מפקד הגדוד בקשר ושיבח את תפקוד הכח באירוע.

בחוברת העדויות של 'שוברים שתיקה', פורסמו 3 עדויות שונות על אירוע זה, חלקם מפי חיילים שהיו ב"בית המג"ד" אך ראו רק את סופו של האירוע, לאחר שנורו היריות הראשונות בפלסטיני, וחלקם כלל לא שהו במקום אלא העידו על המקרה בעדות שמיעה, על בסיס מה ששמעו בקשר או בתחקיר.

כך, שלושת העדויות השונות שפרסמו 'שוברים שתיקה', שמספרן בחוברת: עדות 86 (שחלקה צונזר בחוברת ופורסם באתר הקמפיין), עדות 99 ועדות 111, מספקות 5 גרסאות שונות לאותו אירוע, הסותרות זו את זו, מבלי לציין שמדובר על אירוע אחד. כך למעשה, הפכו ב'שוברים שתיקה' אירוע אחד לכזה שהקורא הרגיל עלול להבין שמדובר בשלושה אירועים שונים.

אחד מהעדים של 'שוברים שתיקה' אף הדגיש בחקירתו במצ"ח כי עדות אחרת שפורסמה ע"י 'שוברים שתיקה' על האירוע הזה אינה נכונה וניתנה להערכתו על ידי חייל שלא היה נוכח באירוע.

על-פי העדויות, החיילים למעשה הוציאו להורג אדם חף מפשע באופן מכוון, או לחילופין הרגו זקן פצוע ללא סיבה, או לחילופין קברו את הזקן חי באמצעות D9.

בעקבות עדויות אלו נפתחה חקירת מצ"ח, ומפקדים וחיילים שהיו באירוע נלקחו לחדרי החקירות. לאחר בירור העובדות עם החיילים שנטלו חלק באירוע מתחילתו עד סופו, החליטו במצ"ח לסגור את החקירה מבלי נקיטת צעדים משפטיים כלשהם כנגד החיילים, למרות חומרת ההאשמות.

בשונה מ'שוברים שתיקה', אנו מפרסמים כאן את תיאור המקרה כפי שהוא מוצלב מפי עשרה קצינים וחיילים מיחידות שונות שנטלו חלק באירוע, מאלו שזיהו ראשונים את הפלסטיני המתקרב למבנה, ועד לאלו שטיפלו בגופה לאחר קביעת מותו של הפלסטיני ע"י רופא הגדוד, אותם תחקרנו באופן מפורט.

בנוסף, איתרנו סרטון וידאו[4] שצולם תוך כדי האירוע ממצלמת הקסדה של אחד מחיילי הכח שנכח במקום, בו ניתן לראות בבירור כי העדויות שפרסמו 'שוברים שתיקה' הן שקריות ורחוקות ביותר ממה שקרה בשטח. סרטון זה היה מוכר בזמן אמת לאחד מהעדים של 'שוברים שתיקה', כפי שהודה בחקירתו.

יודגש כי שמות החיילים שנטלו חלק באירוע ידועים לנו (כולל שמות העדים של שוברים שתיקה), וקיבלנו מהם עדות מפורטת על השתלשלות האירוע. החיילים זיהו את המצולם בסרטון כאירוע עליו מדברות העדויות שפרסמו 'שוברים שתיקה' וכאירוע עליו נחקרו במצ"ח, ואף ידעו לספר מיהם החיילים שמסרו את העדויות, שכן לאחר החקירות הם שוחחו איתם על כך.

שניים מהעדים של 'שוברים שתיקה' ראו רק חלק מהאירוע, והעד השלישי כלל לא היה במקום. העדות של שלושתם לשוברים שתיקה' כוללת תיאורים שכלל לא ראו בעצמם, אלא במקרה הטוב מדובר בדברים ששמעו מאחרים ובחלק מהמקרים מדובר בהערכה שלהם מה קרה בשטח.

אנו בוחרים שלא לפרסם בשלב זה את שמותיהם של החיילים כדי שלא יפגעו. כאמור, חיילים אלו נחקרו על ידי מצ"ח ותיק החקירה נסגר ללא אשמה כלשהי.

 

עדות 86 - גרסה ראשונה:

 על-פי תוכן העדות, מדובר בעדות שמיעה של חייל ששמע חלק מהאירוע בקשר הצבאי, ולא נכח במקום.

העולה מעדות זו, כי הפלסטיני נורה ללא נוהל מעצר חשוד למרות שזוהה כאזרח, אף איש צוות רפואי מכח צה"ל לא רצה לטפל בו, הכח לא רצה לבדוק אם הוא ממולכד או לא, ולבסוף קברו אותו חי באמצעות D9.

מתשאול החיילים שערכנו ומהסרטון שבידינו, עולה כי בוצע נוהל מעצר חשוד במשך כעשרים דקות בהם התקרב הפלסטיני אל הבית, הוא טופל על ידי החובש במשך לפחות עשרים דקות, והרופא הגדודי שהגיע לטפל בו קבע את מותו מחוסר ברירה, ורק לאחר מכן, הועברה הגופה הצידה מפתח הבניין וקברו אותו בצורה מסודרת תוך סימון המקום ודיווח על זהות ההרוג.

צילום מסך מתוך הסרטון שצולם ממצלמת הקסדה של קצין בכח ההנדסה ושודר בתכנית "הצינור" בערוץ 10. הקצין צועק לקצין השני שהוא לא מבין למה הוא מסכן את עצמו וניגש לוודא שהפלסטיני לא ממולכד

 

עדות 86 - גרסה שניה:

גרסה זו הושמטה מחוברת העדויות, אך העדות המלאה מופיעה באתר הקמפיין שהקימו 'שוברים שתיקה',[5] כסרטון בו היא מוקראת על ידי אחד מעובדי הארגון. קטע זה של העדות נמצא בין הפסקאות שמופיעות בצילום העדות שהובאה לעיל (אחרי המילים "וככה גמרו את הסיפור הזה"). להלן תמלול העדות:

"מראיין: מה אתה שומע בקשר?

עד: אני זוכר שעלה חייל בעמדה, אמר "הגיע לפה איזה אזרח, ביצעתי עליו ירי, הוא כרגע שוכב כ-100-150 מטר מהבית פצוע קשה", דיבור בין החייל למפקד. המפקד שלנו אומר לו, "הוא יורה עליך"? - שלילי, "הוא מאיים עליך?" - שלילי, "אתה חושב שהוא יכול לעשות את זה?" - חיובי. אז גמור אותו ורד מרשת הקשר כבר, קיבינימט. החייל אומר "רות", אומר שהוא יורה לו כדור בראש.

מראיין: מה זה תגמור אותו?

עד: ירי על מנת, כדור בראש.

מראיין: והוא נתן לו כדור בראש?

עד: כן. [6]בשביל לא להתחיל להתעסק אם הוא ממולכד או לא ממולכד. זה באמת לא עניין אף אחד באותו רגע, מגיע D9, מרים סוללה על הגופה שלו וזהו.

על-פי חלק זה של העדות, שבה מוכח כי העד לא נטל חלק באירוע אלא מדובר בעדות שמיעה בלבד, חייל ירה בפלסטיני ופגע בו כשהיה במרחק של לפחות 100 מטר מהמבנה, ולאחר מכן הרג את הפלסטיני הפצוע בהוראת מפקדו שלא נכח במקום, באמצעות ירי בראשו, למרות שהיה פצוע ולא סיכן את החיילים. רק לאחר שמת הוא נקבר על ידי ה-D9.

חלק זה בעדות סותר את הגרסה הראשונה המופיעה באותה עדות, בה אמר העד כי הפלסטיני נקבר חי על ידי ה-D9.

בסרטון מהאירוע,[7] רואים בבירור כיצד חיילים מגיעים אל הפלסטיני ששוכב בפתח המבנה שכונה "בית המג"ד" (ולא 100 מטר ממנו), וכיצד הם פותחים את בגדיו בזהירות כדי לוודא שאין עליו מטען.

צילום מסך מתוך הסרטון שצולם ממצלמת הקסדה של קצין בכח ההנדסה ושודר בתכנית "הצינור" בערוץ 10

בנוסף, על-פי העדויות שגבינו מחיילים בעדות ראיה, סגן מפקד הפלוגה יחד עם החפ"ק שלו היו אלו שיצאו מהמבנה לעבר הפלסטיני ופגעו בו, כך שהשיחה המתוארת בקשר עם מפקד שלא נכח באירוע, תוך כדי האירוע, אינה תואמת את המציאות. בנוסף, החובש הפלוגתי טיפל בפלסטיני הפצוע ולאחר מכן כאמור הרופא הגדודי קבע את מותו.

עדות 86 - גרסה שלישית:

בהמשך העדות מספר העד על התחקיר הצבאי שנערך על האירוע ע"י מפקד הפלוגה:

 

 

גרסה זו, שהיא הכי קרובה למה שאכן קרה, מתארת בניגוד לגרסאות האחרות באותה עדות את התהליך של נוהל מעצר חשוד שאכן בוצע על הפלסטיני, ומתארת "חבר" נוסף של היורה הראשון שהגיע וירה בפלסטיני, ולאחר מכן "בשביל הקטע ירה לו עוד שני כדורים ברגליים". החבר הנוסף הוא למעשה אחד מחיילי הכח ששהה ב"בית המג"ד", והוקפץ על ידי החייל שתצפת וקרא לעזרת חבריו, כשהפלסטיני הגיע לפתח המבנה. הפלסטיני לא שעה לקריאות שיעצור וגם לאחר הירי לעבר רגליו שלא פגע בו המשיך להתקדם לעבר המבנה. חפ"ק הסמ"פ וחיילים נוספים ששהו במבנה הסתערו לעבר פתח המבנה כדי להגן על הכח. על פי עדויות הראיה של החיילים באירוע, לאחר שהפלסטיני נפל על הקרקע לאחר הירי שפגע בו, הוא לא נורה שוב, ובוודאי לא "בשביל הקטע".

 

עדות 99 - גרסה רביעית:

בעדות זו בחוברת, שמסופרת על ידי עד אחר, מובא התיאור הבא:

 

 

עדות זו, ניתנה על ידי חייל[8] שלפי עדותו היה שותף בחלק מהאירוע, לאחר שנורתה הירייה הראשונה. חייל זה שהה בתוך "בית המג"ד" והיה בזמן מנוחה, לשמע הירי של החייל שהיה בתצפית מחלון המבנה בקומה הראשונה (שלא פגע בפלסטיני), הוא רץ אל חלון המבנה וראה את האירוע מאותו רגע. כאמור בעדות, הוא ראה את הירי שבוצע על ידי חפ"ק הסמ"פ שהגיע לפתח המבנה וירה בפלסטיני שהתקרב.

עדות זו סותרת את הפרטים והמעשים האסורים שתוארו בגרסאות השונות בעדות מס' 86: הפלסטיני "התקרב עד לפתח של הבית" ולא נורה במרחק של 100-150 מטר מהבית כמתואר בעדות מס' 86. היה ירי של שני כדורים בלבד שפגעו בפלסטיני, לא היה ירי נוסף ברגלי הפלסטיני "בשביל הקטע", "מישהו מההנדסה" הוא קצין ביחס"ר הנדסה שצורף לכח הנח"ל ותועד בסרטון מתקרב לפלסטיני ובודק שאין עליו מטען, כמו שמתואר בעדות זו. ומעל לכל, הפלסטיני לא נקבר חי על ידי D9. לפי עדות זאת לא בוצע תחקיר על האירוע, בעוד בעדות 86 מסופר על התחקיר שבוצע.

מעדות זו הושמטה התחלת האירוע שכללה נוהל מעצר חשוד שבוצע כלפי הפלסטיני, כיוון שהחייל לא ראה אותה ולא היה מודע לה.

בעדות זו ניתן לראות איך המראיין מ'שוברים שתיקה' מנסה לכוון את החייל המעיד לתאר את האירועים שהוא רוצה לשמוע. כך, המראיין שואל את העד:

"החייל בש"ג שירה, מה הוא זיהה"?

למרות שהעד לא אמר שהחייל היה בשמירה ולא בש"ג (בכניסה למבנה). החייל המדובר היה תצפיתן שתצפת מחלון הקומה הראשונה אל הרחוב.

לאחר מכן שואל המראיין:

"למה ממשיכים לירות אחרי הירי שביצע החייל בש"ג, אחרי שהאדם המבוגר שנורה כבר על הרצפה?"

למרות שהעד לא סיפר שהפלסטיני היה על הרצפה. למעשה, החייל שעמד בתצפית וירה ראשון בפלסטיני, העיד בפנינו כי הוא אכן ירה לכיוון רגליו (ע"פ נוהל מעצר חשוד, וכמו שמתואר באחת הגרסאות בעדות 86), אך לא פגע בו. בשלב זה הפלסטיני המשיך ללכת לכיוון פתח המבנה ועל כן נורה על ידי חפ"ק הסמ"פ שקפצה אל פתח המבנה.

 

עדות 111 - גרסה חמישית:

זוהי העדות השלישית בחוברת המספרת על אותו אירוע, הפעם מפי חייל נוסף מכח הנח"ל ששהה ב"בית המג"ד" והיה עד לחלק מהאירוע:

עדות זו, ניתנה על ידי חייל[9] שלפי עדותו היה שותף בחלק מהאירוע, לאחר שהפלסטיני נורה על ידי הכח שיצא מהבית. חייל זה שהה בתוך "בית המג"ד", לשמע הירי והקריאה לעזרה של החיילים, הוא רץ אל חלון המבנה בקומה העליונה וראה את הפלסטיני שוכב על הקרקע לאחר שנורה. לאחר מכן, כאמור בעדות, ירד החייל למטה ואמר לחבריו שיירגעו כי הפלסטיני מת ושלא יירו בו יותר. במקום התפתח לדבריו ויכוח בין החיילים ולאחר מכן, אחד החיילים ירה ירייה נוספת בפלסטיני כדי לעשות וידוא הריגה.

עדות זו סותרת את החיילים שתשאלנו ואת הסרטון שבידינו, כיוון שמהם עולה כי הראשון שניגש אל הפלסטיני ששכב על הקרקע היה קצין ההנדסה (מהמחס"ר) שווידא שאין עליו מטען, ורק אח"כ התקרבו אליו חיילים מכח הנח"ל. מיד לאחר ה"זיכוי" של הפלסטיני מהחשש שיש עליו מטען, החל החובש לטפל בו עד הגעת הרופא הגדודי שקבע את מותו. לא יתכן שחייל מכח הנח"ל ירה בפלסטיני כדי לוודא הריגה תוך כדי שהחובש מטפל בו, בנוכחות סגן מפקד הפלוגה וקצינים נוספים.

למעשה, הירי הנוסף אותו הגדיר העד כ"וידוא הריגה" היה הירי בפקודת הסמ"פ לאחר שהפלסטיני הפצוע שהיה כבר סמוך לפתח המבנה לא שעה לצעקות בערבית של החייל שהורה לו לא לזוז, והפלסטיני חיפש על גופו עם ידיו בצורה שגרמה לסמ"פ לחשוד שהוא מנסה לפוצץ מטען חבלה המוחבא על גופו.

וידוא הריגה הינו אסור לפי פקודות הצבא, ואין להעלות על הדעת שהעניין הועלם מהתחקיר המבצעי ומחקירות במשטרה הצבאית, בהינתן שהיו לא מעט חיילים עדים לירי האסור כמתואר בעדות, במיוחד שהיו חיילים שהתנגדו לכך.

יתרה מכך, עדות זו סותרת את עדות הראיה של החייל שהעיד בעדות 99, שהעיד שהאירוע נגמר לפני שקצין ההנדסה ניגש לבדוק את הפלסטיני, כלומר לא היה שום ירי לאחר שקצין ההנדסה ניגש לפלסטיני.

 

סיכום העדויות:

אירוע אחד מוצג בשלוש עדויות שונות בחוברת, בהן חמש גרסאות שונות לאותו אירוע, הסותרות אחת את השניה בצורה מהותית. שניים מהעדים היו עדי ראיה לחלק מהאירוע, ואחד העדים שסיפק שלוש גרסאות סותרות, הוא עד שמיעה בלבד.

העדויות כוללות האשמות של חיילי הנח"ל בירי בפלסטיני זקן לאחר שנוטרל, ירי לווידוא הריגה, קבורת הזקן בעודו חי, ואי הענקת טיפול רפואי לפצוע, מה שמהווה עבירות פליליות ואף פשעי מלחמה.

הסרט שצולם ממצלמת הקסדה של אחד מקציני ההנדסה תוך כדי האירוע, כמו גם עדויות שגבינו מקצינים וחיילים שנכחו באירוע, מוכיחים בצורה חד-משמעית שהעדויות שפרסמו 'שוברים שתיקה' אינן אמיתיות. יתרה מזאת, בסרט מהאירוע רואים שאחד מקציני ההנדסה מנסה לשכנע את חברו שלא לסכן את עצמו בעת שניגש לבדוק את הפלסטיני ולהעניק לו טיפול.

קצין הנדסה וחייל מכח הנח"ל בודקים את הפלסטיני המוטל על הקרקע, למרות מחאת חברם

 

הנזק שיצרו העדויות:

לאחר פרסום חוברת העדויות של 'שוברים שתיקה' במאי 2015, נפתחה חקירה נגד קצינים וחיילים מהנח"ל, שהיו באירוע. הם נחקרו במצ"ח בחשדות חמורים שהיו עלולים להכניסם לכלא לשנים רבות. זמן רב עבר עד שזיכו אותם מכל אשמה והם יכלו לחזור לשגרת חייהם.

ברחבי העולם - כלי התקשורת וערוצי מדיה רבים פרסמו והדהדו את העדויות האלו שפרסמו 'שוברים שתיקה', כאירועים שאכן קרו במציאות. לפחות עשרות כלי תקשורת ואתרי חדשות ברחבי העולם ציטטו את העדויות הללו,[10] תוך העברת ביקורת חריפה על חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וגרמו נזק בלתי הפיך לתדמיתה של ישראל בעולם, לחינם.

לעשות פה קולאז' של צילומי מסך מאתרים ברחבי העולם שדיווחו על העדויות ההלו

לו 'שוברים שתיקה' היו טורחים לוודא את אמינות העדויות בצורה יסודית, או לפחות לא לעשות בהן מניפולציות, היו מגיעים למסקנה כי העדויות מכחישות זו את זו ואין מקום לפרסמן כלל, כיוון שהחלקים האמינים שבהן אינם מצביעים על כשל מבצעי או מוסרי שביצעו החיילים.

 

 

עדויות חיילי שריון מהלחימה במרכז רצועת עזה

חטיבה 7 מחיל השריון לחמה ב'צוק איתן' באזור מרכז רצועת עזה. בחוברת העדויות של 'שוברים שתיקה' ובעדויות הוידאו שפורסמו על ידם, מובאות עדויות רבות של חיילים מחיל השריון בעילום שם שלחמו במרכז הרצועה. מבדיקתנו עולה, שהעדים הם שני חיילים מפלוגת מחץ בגדוד 75 של חטיבה 7 שלחמו בשכונת ג'וחר א-דיכ ב"מחנות המרכז", ובאזור אל-בורייג' ודיר אל-בלח.

אחד החיילים הוא ירון זאב, והשני הוא חייל ששירת עם ירון באותה מחלקה, אך במחזור גיוס צעיר יותר (שמו שמור בידינו).

ירון היה אמור להשתחרר משירות תוך כדי המבצע, ושירותו הוארך עד לסיומו. מספר חודשים לאחר המבצע, חבר[11] של החייל השני שכנע אותו להיפגש עם נציגי 'שוברים שתיקה', ובפגישות עימם הם הפעילו עליו לחץ למסור עדות, והוא השתכנע ומסר עדות (תוך כדי שירותו הצבאי). הוא הפנה אותם לגבות עדות מירון זאב, ו'שוברים שתיקה' פנו לירון שמסר להם את עדותו.

עדותו של ירון חולקה ל-15 עדויות שונות שפורסמו על ידי 'שוברים שתיקה' בעברית, אנגלית, גרמנית וספרדית במגוון מדיות. על ארבע עדויות שמסר נפתחה חקירה במצ"ח, וחבריו למחלקה ומפקדיו בפלוגה נחקרו במצ"ח והואשמו בעבירות שונות על בסיס עדויותיו.

עדותו של החייל השני, חולקה על ידי 'שוברים שתיקה' ל-14 עדויות שונות שפורסמו בעברית, אנגלית, גרמנית וספרדית.

עדויות אלו מתייחסות למספר אירועים ספציפיים שאירוע במהלך הלחימה של הפלוגה ברצועת עזה.

ירון זאב התראיין לאחר פרסום חוברת העדויות במאי 2015 למספר כלי תקשורת, בעילום שם ובטשטוש פנים.

עדויותיו של ירון פורסמו בהרחבה בכלי תקשורת ברחבי העולם, שכן הן כוללות האשמות חמורות שעולות לכדי פשעי מלחמה שהוא עצמו ביצע, כמו גם חבריו לנשק.

בעקבות פרסום חוברת העדויות, נפתחו מספר חקירות במצ"ח, וחבריו ומפקדיו של ירון, כמו גם הוא עצמו והעד הנוסף, נלקחו לחדרי החקירות והואשמו בפשעים חמורים, על בסיס העדויות.

ירון, שלטענת חבריו פעל ממניעים אידיאולוגיים-פוליטיים של שמאל-קיצוני, עבר להתגורר בגרמניה באביב 2015 כדי ללמוד שם משפטים.

בינואר 2016 נחקר ירון במצ"ח, בעת שהגיע מגרמניה לביקור בישראל, והוא הכחיש את הפרטים המפלילים בעדויות שמסר ל'שוברים שתיקה'. בעקבות כך, פנתה פרקליטות המדינה ל'שוברים שתיקה' כדי שיעבירו לידיה את הקלטות העדויות שמסר ירון, כך שיוכלו לברר האם הוא שיקר ל'שוברים שתיקה' או לחוקרי מצ"ח, או ש'שוברים שתיקה' עיוותו את העדויות.

'שוברים שתיקה' התנגדו נחרצות למסירת ההקלטות בטענה שיש עליהן חיסיון עיתונאי. המדינה פנתה לבית המשפט[12] ולאחר למעלה משנה של התדיינות משפטית ומשא ומתן, הגיעו הצדדים להסדר לפיו 'שוברים שתיקה' יעבירו לפרקליטות את ההקלטות של ירון ללא החלק בו הוא אומר את שמו. זאת, כדי לייצר מצג כאילו הם שומרים על אנונימיות העדים שלהם, בעוד שהפרקליטות כבר ידעה היטב את שמו של ירון, שנחקר במצ"ח קודם לכן מספר פעמים על חלקו באירועים.

החייל השני שמסר עדות ל'שוברים שתיקה', התבקש במהלך חקירותיו לעבור פוליגרף כדי לאמת את העדות שמסר ל'שוברים שתיקה', אך גורמי המקצוע החליטו שאין ערך לביצוע הפוליגרף כיוון שהוא לא הסכים לומר שהוא יודע בוודאות או אפילו ב"קרוב לוודאי" מה קרה במקרים עליהם העיד.

לאחר קבלת ההקלטות של העדויות, החליטה מצ"ח לסגור את החקירות ללא נקיטת הליכים פליליים כנגד כל המעורבים, למרות חומרת העדויות.

קרי, עדויותיהם של ירון והחייל הנוסף נמצאו כלא אמינות. יצוין, כי בפרוטוקול אחת מחקירותיו של ירון זאב, הוא אומר כי העדות שמסר ל'שוברים שתיקה' שונתה והעדות שפורסמה אינה תואמת את מה שאמר.

בינתיים, חייהם הפרטיים של החיילים וקידומם של הקצינים שנחקרו, נפגעו.

כדי לבחון את אמינות העדויות, בחנו לעומק את הפרוטוקולים של החקירות של שני העדים ושל החיילים והקצינים שנחקרו במצ"ח, וערכנו ראיונות לחיילים ולמפקדים מהפלוגה של שני העדים.

האירועים שהוזכרו בעדויות מורכבים ומרובי פרטים, אך ננסה להביא בתמצית ובבהירות את השתלשלות האירועים בלחימה ולהפריך את השקרים שפרסמו 'שוברים שתיקה'.

כלי בסיסי בבחינת אמינות העדויות היא התאמתן האפשרית לצורת הטנק וליכולות הטכניות שלו, כמו גם למיקומם של אנשי הצוות בטנק (טען, תותחן, נהג ומפקד), יכולתם לראות את מה שמחוץ לטנק ויכולתם להפעיל את מערכות הלחימה של הטנק באופן עצמאי. כך, ניתן להבחין לפי התפקיד של כל עד או נחקר, האם הוא ראה או שמע את המתרחש, מאיזו זווית, והאם בזמן אמת או בדיעבד.

 

בעלי תפקידים בכח השריון – גדוד 75: לעשות תרשים של בעלי התפקידים והציוות של הטנקים

השתלשלות האירועים:

19/7/2014 - פלוגת 'מחץ' בפיקודו של א.כ. נכנסת לרצועת עזה ללחימה (מוצאי שבת בלילה). מפקד המחלקה ג.מ. נכנס בטנק עם י.ק. - נהג, ל.ב. - טען, ד.ו. - תותחן.

בליל הכניסה לעזה נתקע הטנק של מפקד המחלקה ג.מ., והוא עבר להילחם בטנק של סמל המחלקה ק.ג. עם הצוות של ק.ג.: ש.ט. - טען, נ.מ. - נהג, ירון זאב - תותחן. הסמל ק.ג., עבר לטנק התקוע וגרר אותו החוצה מהרצועה עם לוחמי צוות הטנק של ג.מ. מפקד המחלקה.

20/7/2014 – ביצוע הירי עליו נסובה העדות של "בוקר טוב אל בוריג'" (עדות 29 של ירון זאב).

25/7/2014 (יום שישי) - סמ"ר גיא לוי ז"ל מפלוגת 'מחץ' נהרג מאש מחבלים. באותו זמן המחלקה של ג.מ. וק.ג. לוחמים תחת פלוגת חי"ר בפיקודו של ו.ד. שפעלה תחת גדוד הנדסה. לאחר כשלוש שעות (לפני השקיעה) מתרחש האירוע של ירי לעבר הבית האפור שעליו העדות "יורים פגזים לזכרו" (עדות 51 של ירון על מפקד המחלקה ג.מ.) והעדות "ירו כמו שעושים בהלוויות, רק עם פגז ועל בתים" (עדות 71 של י.ק. על ק.ג.).

2/8/2014 - המחלקה של ג.מ. וק.ג. יצאו מהרצועה וסיימו את הלחימה.

בחורף 2015 נותנים שני החיילים עדות ל'שוברים שתיקה'.

מאי 2015 - 'שוברים שתיקה' מפרסמים דו"ח עם עדויות חיילים ממבצע 'צוק איתן' - 'ככה נלחמנו בעזה 2014', ופותחים בקמפיין בתקשורת הישראלית והעולמית נגד צה"ל ומדינת ישראל. בעקבות כך נפתחו שמונה חקירות ע"י המשטרה הצבאית.

יוני 2015 עד יולי 2016 - לפחות 11 קצינים וחיילים שלחמו עם העדים והעדים עצמם נחקרים במצ"ח באזהרה, חלקם עוברים פוליגרף ועימות ביניהם.

בינואר 2016 פנתה המדינה לבית המשפט בבקשה להורות ל'שוברים שתיקה' להעביר אליה את הקלטת העדויות שגבו מירון זאב. הארגון סירב למסור את המידע.

2/3/2017 - בית המשפט מאשר את הסדר הפשרה בין הפרקליטות ל'שוברים שתיקה' לפיו הקלטות העדויות יועברו למדינה ללא חשיפת זהות העדים.

מאי 2018 - הפרקליטות הצבאית מודיעה על סגירת תיקי החקירה נגד חיילי השריון, ללא נקיטת צעדים משפטיים כלשהם.

21/5/2020 - תגובת דובר צה"ל לשאילתא בעניין החקירות: "בשנת 2015, הוחלט לפתוח בחקירות מצ"ח בעקבות פרסומים של ארגון "שוברים שתיקה", בהם עלו שמונה טענות לביצוע עבירות, במהלך שישה אירועים במבצע "צוק איתן". תיקי החקירה נסגרו ללא נקיטת צעדים משפטיים כלשהם. באחד המקרים הועבר העניין לטיפול בציר הפיקוד."

 

בחינת אמינות העדויות:

כאמור, תוצאות החקירות של המשטרה הצבאית היו סגירת התיקים. משמע, המתואר בעדויות לא התרחש במציאות, או אינו מהווה עבירה פלילית כלשהי. בעמודים הבאים, נביא את העדויות שפורסמו, נעמת אותן עם העדויות שנמסרו למשטרה הצבאית, ונבחן אם הן היו יכולות להתרחש במציאות.

העדויות של ירון שהופיעו בדו"ח של שוברים שתיקה על צוק איתן:

 

 

עדות 38 - "ניסנו לפגוע במכונית":

 

 

עדות זו[13] הינה העדות החמורה והמזעזעת ביותר המופיעה בחוברת העדויות של 'שוברים שתיקה', שכן על פי המתואר בה, מוסר העדות, יחד עם חבריו לטנק, ירו ביוזמתו על מספר רב של חפים מפשע כדי לפגוע בהם במזיד, ללא שום צורך מבצעי, דבר העולה כדי פשעי מלחמה.

בשל חומרת העדות, היא התפרסמה בכלי תקשורת ברחבי העולם וירון זאב ובכירי שוברים שתיקה אף התראיינו עליה לרשתות טלוויזיה זרות.[14]

לפי העדות של ירון זאב,

1.     הוא עצמו ירה על רכבים אזרחיים שנסעו על כביש ראשי באזור דיר אל-בלח.

2.     הירי היה במסגרת תחרות והתערבות בין חיילים בפלוגה מי יפגע ברכב נוסע.

3.     הוא ירה פגז על מונית נוסעת והחטיא.

4.     הוא ירה עוד פגז או שניים על שני רכבים אזרחיים אחרים שנסעו בכביש והחטיא.

5.     מפקד הטנק אמר לו שיפסיק לירות פגזים כיוון שהוא גומר את התחמושת.

6.     מכיוון שהחטיא עם התותח, הוא ירה על מספר מכוניות נוסעות עם המקלע הכבד של הטנק והחטיא.

7.     לאחר מכן זיהה רוכב אופניים שנסע על הכביש "מדווש לו בכיף" וירה עליו עם המקלע הכבד של הטנק, והחטיא.

מכיוון שהפעלת מערכות הירי בטנק אינן יכולות להיעשות על ידי התותחן (ירון) בלבד, לפי העדות גם הטען ומפקד הטנק השתתפו בירי בפועל.

בגין עדות זו נפתחה חקירה כנגד ירון זאב, כנגד מפקד המחלקה וכנגד סמל המחלקה על ירי ללא הצדקה באזרחים.

עדות זו, קלה ביותר להפרכה, שכן כדי לירות בתותח, על הטען לטעון פגזים לתותח וללחוץ על פין הירי. התותחן בטנק לא יכול לירות מספר פגזים בזה אחר זה ללא עזרת הטען, ועליו להזהיר את הטען לפני ביצוע הירי כדי שהוא לא ייהרג מתזוזת התותח לאחר הירי.

באופן כללי, אין מציאות בטנק בה התותחן מפעיל לבדו את כל מערכות הירי בטנק, ומפקד הטנק ושאר חיילי הטנק אינם מעורבים בכך, כמו שהעיד ירון בעצמו:

בעדויותיו במשטרה,[15] מסר ירון תיאור שונה לחלוטין של ההתרחשויות המתוארות בעדות.

ראשית, לדברי ירון כל הירי בוצע לא ביוזמתו אלא ביוזמת מפקד המחלקה שפיקד על הטנק, ובהתאם לפקודות שקיבלו ממפקד הפלוגה. כלומר, הירי היה לצורך מבצעי ועל בסיס מידע מודיעיני והנחיות מבצעיות, ולא כחלק משעמום ותחרות אגו בין תותחני הפלוגה.

 

גם בעדות השלישית של ירון במשטרה הוא חזר על תיאור דומה:

יתרה מזאת, לפני ירי הפגז התייעצו מפקד הטנק וירון באיזה סוג פגז להשתמש כדי להצליח לפגוע במטרה, כך שהירי לא נעשה על דעתו של ירון עצמו.

שנית, בניגוד לעדות שפורסמה ע"י 'שוברים שתיקה', גם לדבריו של ירון הטנק ירה פגז אחד בלבד על אמבולנס נוסע שהופלל על פי המידע שקיבלו ממפקד הפלוגה:[16]

בנוסף, הטנק לא ירה על רכבים אזרחיים נוספים ולא ירה כלל על מונית.

בהתאם לכך, המפקד גם לא אמר להפסיק את הירי בגלל בזבוז הפגזים, כיוון שנורה רק פגז אחד:

 

שלישית, הירי במקלע הכבד לא בוצע על ידו אלא על ידי הטען בטנק, לפי פקודת מפקד הטנק. לדברי ירון, מפקד הטנק אמר שרוכב האופניים מופלל ונתן פקודה לירות עליו, והטען ביקש שהירי ייעשה באמצעות המקלע הכבד, וכך היה. ירון עצמו אומר שטכנית כתותחן בטנק אין לו כלל אפשרות לבצע את הירי המתואר, אלא רק להפנות את התותח לכיוון המטרה, עד לאישור מפקד הטנק.

לדבריו בעדות, ירי זה נעשה בטווח זמן של עד שעתיים אחרי הירי על האמבולנס המופלל:

 

רביעית, לדברי ירון, לאחר קבלת הפקודה לירות על האמבולנס המופלל, אמר הטען בטנק לירון "בא תראה אם אתה פוגע". כלומר, הירי היה ירי מבצעי ולא כתוצאה של תחרות בין חיילי הפלוגה. רק מספר ימים לאחר הירי אמר אחד מחיילי הפלוגה לירון, שהיתה התערבות בין המפקדים בפלוגה מי יהיה הטנק הראשון שיפגע במטרה נעה.

גם בעדות האחרונה שלו במשטרה, חזר ירון על כך שרק בדיעבד שמע על כך שהיתה התערבות:

 

מלבד ירון עצמו שהפריך בעדויותיו במשטרה את הפרסום של 'שוברים שתיקה', מפקד הטנק והחיילים האחרים בטנק מסרו עדויות במשטרה שהפריכו וסתרו את העדות של ירון ב'שוברים שתיקה'.

יתרה מזאת, סמל המחלקה העיד כי ירון אכן ביקש רשות לירות על מטרות נעות, אך הדבר נאסר עליו:

 

לסיכום, לפי עדותו של ירון זאב שפורסמה על ידי 'שוברים שתיקה' הוא ירה מיוזמתו במזיד על מספר רכבים אזרחיים בתותח הטנק ולאחר מכן ירה על רוכב אופניים תמים במקלע הכבד של הטנק ללא צורך מבצעי, במסגרת תחרות "קליעה למטרה נעה" בין תותחני הפלוגה.

לעומת זאת, בעדותו במשטרה סיפר ירון כי כל הירי בוצע ביוזמת ובפקודת מפקד המחלקה בהתאם להוראות שקיבלו ממפקד הפלוגה, על-פי צורך מבצעי ספציפי. בכך הפריך את העדות שנתן ל'שוברים שתיקה'.

מפקד המחלקה העיד בחקירתו כי לא היה כלל ירי לעבר אמבולנס מהטנק עליו פיקד, וכי לא בוצע ירי לעבר רוכב אופניים. סמל המחלקה, שפיקד בחלק מהזמן על הטנק בו היה ירון, העיד בחקירתו כי בעת שאיבטחו כח שפעל בתוך מבנה לחשיפת מנהרה, הם זיהו רוכב אופניים נוסע לעבר הבית, והם ירו ירי אזהרה בינו לבין הבית כדי לגרום לו להתרחק, והוא אכן ברח משם בעקבות זאת. בכל מקרה, הם לא ניסו לפגוע ברוכב האופניים עצמו.

כאמור, גם חקירה זו נסגרה מחוסר אשמה, לאחר שהתברר שהעדות שפרסמו 'שוברים שתיקה' הייתה מנותקת מהמציאות.

למרות זאת,

עם זאת, עדות זו קיבלה חשיפה עצומה בתקשורת העולמית ביוזמת 'שוברים שתיקה', כחלק מהקמפיין שלהם נגד פעילות צה"ל ב'צוק איתן', שכן מדובר בעדות המתארת ביצוע של פשעי מלחמה.

 

עדות  29 - "בוקר טוב אל בוריג'"

בגין עדות זו[17] שמסר ירון זאב, נפתחה חקירה כנגד מפקד הפלוגה, מפקד המחלקה וכנגד ירון על ירי פגזים ללא הצדקה לעבר מבנים אזרחיים. במסגרת החקירה נגבו עדויות מחיילי צוות הטנק, ממפקד המחלקה וממפקד הפלוגה.

על פי העדות, הטנקים ביצעו ירי פגזים על מטרות אזרחיות ללא סיבה מודיעינית או מבצעית, אלא רק כדי "להעיר את השכונה" או את החיילים עצמם. כמו כן, בחירת המטרות נעשתה על ידי התותחנים בטנקים בצורה אקראית, שבחרו כמטרות מבנים אזרחיים, ללא כל סיבה מבצעית.

על עדות זו התראיין ירון זאב בפנים מוסתרות לאולפן וואלה חדשות[18] וסיפר שבחירת המטרות הייתה שרירותית לחלוטין. כך עשה גם בראיון לגרדיאן הבריטי.[19]

אולם, בעדותו במשטרה טען ירון זאב כי כלל אינו זוכר שמסר את העדות הזו:

לאחר שטען שאינו זוכר שהוא זה שנתן את העדות המצולמת הזו, למרות שבוידאו רואים את אותה דמות שהעידה בעדויות אחרות שירון הודה שזה הוא, סיפר ירון שלא הוא בחר את המטרה, אלא מפקד המחלקה שהיה מפקד הטנק שלו הוא זה שהורה לו על איזו מטרה לירות:

בהמשך העדות במשטרה, אומר ירון שוב שלא הוא בחר את המטרה אלא המפקד בחר ואישר אותה:

לאחר מכן, סותר ירון את עדותו ב'שוברים שתיקה' בצורה מוחלטת, שכן הוא מודה שכתותחן אין לו גישה טכנית למידע על המטרות, והוא לא יכול לבחור מטרות על דעת עצמו אלא רק על פי מה שמפקד הטנק מכוון אותו:

 

ואכן, לתותחן בטנק מהסוג בו הם נלחמו אין גישה למערכות המחשוב המבצעיות הנגישות למפקד הטנק, שעל פיהן הוא בוחר לאן לירות.

גם העד השני מהפלוגה שהעיד ב'שוברים שתיקה', שהיה אמור לאמת את העדות של ירון זאב, אמר בחקירתו שאינו מכיר אירוע כזה מגוף ראשון, כיוון שבכלל היה מחוץ לרצועת עזה בטיפול בטנק המקולקל:[20]

עם זאת, אבנר גבריהו, מנכ"ל 'שוברים שתיקה', לא היסס לטעון בראיונות בתקשורת שעדות זו מוצלבת על ידי החייל הזה שלדבריו אימת את העדות.[21]

בחקירתו על העדות של ירון זאב, מסר מפקד המחלקה שפיקד על הטנק איך קרו הדברים באמת:

 

לסיכום, עדותו של ירון זאב שפורסמה על ידי 'שוברים שתיקה' כללה טענות על ירי סתמי על מבנים אזרחיים רק כדי "להעיר את השכונה", ועל כך שהמטרות נבחרו על ידי תותחני הטנק ללא שום קריטריון מבצעי. בעדותו במשטרה הודה ירון כי לא היתה לו אפשרות טכנית לדעת על מה יורים, וכי לא הוא בחר את המטרות אלא מפקד המחלקה שהיה מפקד הטנק שלו, לפי פקודה ממפקד הפלוגה. בכך הפריך את העדות שנתן ל'שוברים שתיקה'. גם מפקד המחלקה בעדותו הסביר כי הירי נעשה על-פי מידע מודיעיני ומבצעי שקיבל למערכות הטנק והמטרות לא נבחרו בצורה סתמית, וירון זאב שהיה התותחן לא היה חשוף לסיבת הירי על כל אחת מהמטרות, אלא רק מילא פקודות.

כאמור, גם חקירה זו נסגרה מחוסר אשמה, לאחר שהתברר שהעדות הייתה מנותקת מהמציאות.

למרות זאת,

גם עדות זו התפרסמה בכלי תקשורת מובילים ברחבי העולם ביוזמת 'שוברים שתיקה', כחלק מהקמפיין שלהם נגד פעילות צה"ל ב'צוק איתן'.

כך למשל התפרסמה העדות בארה"ב,[22] בריטניה,[23] בצרפת,[24] בפינלנד,[25] בבלגיה,[26] בפורטוגל,[27] באיטליה,[28] ברשות הפלסטינית[29] במדינות נוספות ואף בישראל.[30]

במאי 2015 הקריאה דנה גולן, מנכ"לית לשעבר של 'שוברים שתיקה' את העדות בפני עשרות רבות של חברי פרלמנט באיחוד האירופי.

 

עדות 51 – "יורים פגזים לזכרו"

עדות זו[31] של ירון זאב כוללת שתי טענות מרכזיות על מעשים אסורים לכאורה:

·       ביצוע ירי פגזים על מבנים כמטח זיכרון לחייל שנהרג.

·       ביצוע ירי ביוזמת ירון על מבנה אזרחי בצבע כתום ללא שום צורך מבצעי.

בחוברת העדויות יש עדות של חייל נוסף מהפלוגה בשם י.ק., על אותו אירוע:

גם בעדות זו נטען כי ביצעו ירי פגזים ללא צורך מבצעי אלא כמטח זיכרון בלבד.

על בסיס העדויות הללו נפתחה חקירה כנגד מפקד הפלוגה, מפקד המחלקה, מפקד הטנק וכנגד ירון על ירי פגזים ללא הצדקה לעבר מבנים אזרחיים. במסגרת החקירה נגבו עדויות מחיילי צוות הטנק, ממפקד המחלקה וממפקד הפלוגה.

אז מה באמת קרה שם, כפי שעולה מעדויות החיילים במשטרה?

האירוע המדובר אירע ביום שישי ה-25/7/2014 לפני השקיעה. כ-3 שעות לפני כן נהרג חברם לפלוגה סמ"ר גיא לוי ז"ל מאש מחבלים. באותו זמן מחלקת השריון בה היו שני העדים לחמה תחת פלוגת חי"ר בפיקודו של ו.ד. שפעלה תחת גדוד הנדסה. ירון היה התותחן בטנק של מפקד המחלקה ו-י.ק. היה הנהג בטנק של סמל המחלקה. כח ההנדסה היה עסוק בחשיפת מנהרה של חמאס ומחבלים החלו לירות עליו טילי נ"ט. כח השריון בו היו ירון והעד השני אבטחו את הדחפור של ההנדסה וקיבלו פקודה למשוך אליהם את אש הנ"ט שנורה לעברו. התפתח קרב במהלכו נפגעו כמה מחיילי כח השריון מהפלוגה, שהיו במיקום אחר, מפצצות מרגמה שנורו עליהם, וחברם מהפלוגה גיא לוי ז"ל נהרג.

זמן מה אחרי שחברם נהרג, הגיעו המג"ד והמ"פ לבשר להם על מותו, שכן הם לחמו באותו זמן בנפרד משאר הפלוגה. הם כינסו את חיילי המחלקה וסיפרו על מותו של גיא ז"ל. המחלקה הייתה במצב רוח ירוד, והמ"פ הורה לחזור לפעילות מבצעית כמה שיותר מהר. לאחר שהמ"פ עזב את המקום, קיבל מפקד המחלקה אישור לירות שוב לעבר שני מבנים שהם ירו עליהם כשעתיים לפני כן, שמהם ירו על הכח טיל נ"ט, כדי להחזיר את החיילים ללחימה. ואכן, הטנקים ירו לעבר המבנים מהם נורו לעברם טיל נ"ט.

בניגוד לעדותו של ירון ל'שוברים שתיקה', לא בוצע ירי לעבר בית כתום, לא בוצע ירי למרחק של 4.5 ק"מ, ומטח הירי לא היה כנקמה או מטח כבוד, אלא כחלק מחידוש המתקפה של צה"ל באותה גזרה, לאחר האירוע בו נהרג גיא לוי ז"ל ונפצעו חיילים נוספים.

כך גם פירט ירון זאב עצמו בעדותו הראשונה במשטרה, בה אף אמר שהוא כלל לא זוכר לעבר איזה בית ירה, שכן קיבל ממפקד הטנק את המטרה, ולא בחר אותה בעצמו:

בהמשך אותה עדות במשטרה, חוזר בו ירון ומספק תיאור שונה לאותו אירוע, הזהה בחלקו למסופר בעדות ל'שוברים שתיקה'. לדבריו הוא היה זה שבחר את המטרה של הבית הכתום:

בשלב זה, הוצג לירון סרטון הוידאו של העדות שנתן ל'שוברים שתיקה':

ירון המשיך וטען כי הירי היה לעבר בית כתום מיוזמתו, אך למרות שהירי היה מוצדק מבחינה מבצעית הוא "לא התחבר" אליו:

לאחר שהחוקר חושף בפניו את עדותו של מפקד המחלקה שפיקד על הטנק בו היה ירון, מודה ירון שאולי טעה בהבנת הסיטואציה בשל העובדה שלא היה חשוף לכל המידע שהיה בידי מפקדו:

חקירתו של ירון המשיכה למחרת, וכבר בפתח החקירה עומת עם הסתירה בדבריו בחקירה הקודמת:

ואז, ירון מודה שיתכן שהבית שאליו ירה כלל אינו כתום, שאינו זוכר את הבית טוב, ושהוא ירה לאן שהורה לו המפקד:

 ושוב, אומר ירון בהמשך שאת המטרה בחר מפקדו, ושהוא זוכר שהוא כלל לא אמר שהירי לזכר גיא לוי ז"ל:

לאחר מכן סותר ירון את העדות של י.ק. (עדות 71), ועושה הפרדה בין התחושה הסובייקטיבית של החיילים שחברם נהרג לבין הפקודות שקיבלו ממפקדיהם, כצורך מבצעי:

בהמשך, ירון אומר מפקדו לא שיתף אותו במידע על המקומות עליהם קיבל פקודה לירות, כי אינו זוכר על מה ירה, אך הוא נזכר כי הירי היה לעבר מבנה ממנו נורו עליהם טילים נגד טנקים, שאחד מהם חלף מול עיניו:

בסיכום הדברים, ירון מסר בעדויותיו במשטרה גרסאות סותרות לאירוע הירי. לאורך כל חקירותיו הודה שנתן את עדות 51 שהתפרסמה בחוברת של 'שוברים שתיקה', אך טען שאינו זוכר ואף הכחיש שהוא זה שנתן את עדות הוידאו הנושאת את אותו שם, הזהה כמעט מילה במילה, שפורסמה על ידי 'שוברים שתיקה'. הוא טען באופן מגוחך שאינו מזהה את עצמו בוידאו, למרות שלגבי עדות וידאו אחרת שנתן הודה שהוא מזהה את עצמו.

בסופו של דבר, ולאחר שעומת עם עדויותיהם של מפקדו ושל חבריו לטנק ולמחלקה, הודה ירון שהיה חשוף למידע חלקי בלבד, שהירי היה מוצדק מבחינה מבצעית במסגרת חידוש המתקפה על מחבלי החמאס, ונעשה לעבר בית ממנו נורו עליהם טילי נ"ט, על פי פקודה מפורשת שקיבל ממפקד המחלקה ומפקד הטנק. ירון גם הדגיש כי המתואר בעדות שפורסמה על ידי 'שוברים שתיקה' הינה תיאור תחושות סובייקטיביות של חלק מהחיילים, ולא תיאור עובדתי של מה שקרה באמת.

נראה, כי מיותר לציין כי המפקדים והחיילים האחרים שהיו באירוע, סתרו בצורה מוחלטת בעדויותיהם במשטרה את תיאור האירועים שמסרו ירון והעד השני ל'שוברים שתיקה'. יפים הם דבריו של סמל המחלקה לגבי הבנת המציאות של ירון והעד השני, עליו פיקד באירוע זה:

אם כך, הירי לא בוצע לעבר בית כתום גבוה, לא בוצע למרחק של 4.5 ק"מ, לא בוצע לזכרו או לכבודו של גיא לוי ז"ל, אלא בוצע במטרה להיכנס מחדש ללחימה לאחר ההלם שקיבלו מההודעה על מותו של חברם, והיה לעבר שני מבנים מהם ירו עליהם טילי נ.ט. קודם לכן.

 

בשולי הדברים, יש לשים לב למניפולציה קטנה אך משמעותית שעשו 'שוברים שתיקה' בעדות מס' 51 בחוברת. המשפט הפותח מפיו של ירון בעדות, אינו תמלול מדוייק של מה שאמר ירון בעדות הוידאו (כפי שניתן גם לראות בכתוביות ש'שוברים שתיקה' הוסיפו בעצמם לסרטון). הציטוט בחוברת הינו:

בעוד בוידאו אמר ירון:

"שבוע שבועיים אחרי שנכנסנו לעזה, וכולנו ירינו המון, ולאף אחד לא היה את הצורך הזה, סתם לירות ולהראות שהוא הכי טוב בעולם, חבר שלנו לפלוגה נהרג"

 

כלומר, בעוד שירון אמר בעדותו שלחיילים לא היה צורך רגשי לירות סתם, ולכן במשתמע לא ירו סתם, 'שוברים שתיקה' פרסמו בחוברת העדויות כאילו העיד שהם ירו המון ללא שום צורך, אלא סתם כדי לירות.

מעניין לציין, שבעדותו במשטרה אמר ירון מספר פעמים ש'שוברים שתיקה' ערכו את העדויות שלו:

תוכנה של עדות זו, פורסמה בתקשורת המקומית והעולמית והיא זכתה לפרסומים חוזרים במגוון כלי תקשורת מהגדולים בעולם. ירון זאב אף התראיין לאולפן 'וואלה חדשות' וסיפר על העדות.

 

עדות 27 - "טירוף לעלות על רכב"

בגין עדות זו[32] נפתחה חקירה כנגד מפקד המחלקה וכנגד נהג הטנק בחשד לפגיעה ברכוש אזרחי ללא הצדקה וביזה. במסגרת החקירה נגבו עדויות מנהג הטנק, ממפקד המחלקה שפיקד על הטנק ומשאר החיילים שהיו בצוות הטנק.

בעדותו ל'שוברים שתיקה', ירון מתאר את האירוע מכלי ראשון, כאירוע שקרה במציאות שהוא היה עד לה.

אולם, בחקירתו במשטרה הדגיש ירון כי הוא לא היה עד לאירוע, אינו יודע אם הוא אכן קרה, ואפילו אין לו אפשרות לדעת מה קרה שם:

  

גם מפקד המחלקה בעדותו במשטרה אמר כי הם כלל לא דרסו שום רכב אזרחי במהלך כל המבצע, הוא לא אישר דבר כזה וגם לא היה מאשר כיוון שזה מסכן את הטנק והצוות. בעדותו אמר כי בהזדמנות אחת עלו עם הטנק על אופנוע בעת שניסו להתרחק מבלון גז שחשדו בו שהוא ממולכד, והאופנוע הפריע לטנק לעבור.

עדות זו תואמת את עדותו של חייל נוסף שהיה בטנק באותה עת, בתפקיד טען:

 

 

 

הנזק שיצרו העדויות:

לאחר פרסום חוברת העדויות של 'שוברים שתיקה' במאי 2015, נפתחה חקירה נגד קצינים וחיילים מהשריון, שהיו באירוע. הם נחקרו במצ"ח בחשדות חמורים שהיו עלולים להכניסם לכלא לשנים רבות. זמן רב עבר עד שזיכו אותם מכל אשמה והם יכלו לחזור לשגרת חייהם.

ברחבי העולם - כלי התקשורת וערוצי מדיה רבים פרסמו והדהדו את העדויות האלו שפרסמו 'שוברים שתיקה', כאירועים שאכן קרו במציאות. לפחות עשרות כלי תקשורת ואתרי חדשות ברחבי העולם ציטטו את העדויות הללו, תוך העברת ביקורת חריפה על חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וגרמו נזק בלתי הפיך לתדמיתה של ישראל בעולם, לחינם.

לעשות פה קולאז' של צילומי מסך מאתרים ברחבי העולם שדיווחו על העדויות ההלו

בישראל, קיימו 'שוברים שתיקה' סדרה של אירועים פומביים על בסיס העדויות הללו, כגון אירוע הקראת עדויות, כנסים, ראיונות בתקשורת והפצת מסרים ברשתות חברתיות.

 

נראה, כי גם חשיפת העובדות במסמך זה, לא יוכלו לתקן את הנזק שנגרם לחיילים ולמדינת ישראל כתוצאה מהקמפיין הבין לאומי שערכו 'שוברים שתיקה' על בסיס עדויות מופרכות.

נותר אם כן, לקוות כי חיילים המעוניינים לפרוק את מצוקותיהם משירותם יעשו זאת במקום הנכון, וכי חיילים שנחשפו לעוולות או לאירועים אסורים ידווחו על כך לגורמים המוסמכים בצה"ל, כדי שתוכל להתקיים חקירה אמיתית של הדברים, ולא ינצלו את תמימותם לקמפיין הכפשות בין לאומי כנגד חבריהם לנשק וכנגד מדינת ישראל.