ארגון 'ארכיוני הכיבוש - עקבות'

כל ממשלות העולם במזרח ובמערב מתייחסות אל סודות המדינה שלהם, בדגש על ארכיונים צבאיים ומודיעיניים, כבבת עינם וברור כי חשיפת סודות מדינה בצורה לא מבוקרת תגרום נזק אדיר הן לגורמי הביטחון של המדינה (למשל מקורות וסייענים שפעלו עבורה, שיטות פעולה וכו'), הן למהלכים אסטרטגיים וכלכליים שהמדינה מנסה לקדם (גם במהלכים שאורכים מספר עשורים) והן לסוגיות הנוגעות לצנעת הפרט. 

בשנים האחרונות מתקיים ניסיון אלגנטי אך אגרסיבי ביותר לחשוף ארכיונים מסווגים של מדינת ישראל בידי מדינות אירופאיות. לא ברור מה האינטרס שלהם בחשיפת ארכיונים אלו ומי דוחף את הפעילות זו. ניסיון כל כך אגרסיבי, שמייתר כל צורך במבצע חשאי להשגת סודותיה של ישראל, הכל נעשה באמצעים אזרחיים "על השולחן" ללא טיפת בושה או ביקורת מצד מי שאמור היה למנוע את זליגת הסודות.  

כ-400,000 ₪ העבירו בשנת 2013 שגרירויות שוויץ ונורבגיה בישראל למספר פעילי שמאל רדיקלים מהארגונים: תעאיוש; בצלם; שוברים שתיקה; יש דין; זזים ועוד כדי שיקימו ארגון שמטרתו "מחקר על ארכיונים" בישראל ולאחר מכן "גישה לארכיונים". 

אותם פעילים הקימו ארגון בשם 'ארכיוני הכיבוש' (לאחר מכן שינו את שמו לארגון 'עקבות'). הארגון פועל מאז הקמתו לחשיפת הארכיונים של צה"ל, השב"כ והמוסד וממשיך לקבל מימון ממדינות אלו בסכומים שעולים על 1,000,000 ₪.

עובדי הארגון אוגרים ומשכפלים מדי חודש אלפי מסמכים מארכיוני המדינה השונים (בשנת 2017 לבדה ביקשו אנשי 'עקבות' מארכיוני מערכת הביטחון לקבל לידיהםיותר מ- 2,000 תיקי ארכיון ועוד תיקים רבים שיש לגביהם מגבלות חשיפה מלשכת הרמטכ"ל, הצנזורה הצבאית ועוד).

לעובדי הארגון קשר הדוק עם גנז המדינה והם גרמו לו לפעול בניגוד להנחיות הממונים עליו ביחס לחשיפת חומרים מסווגים. בעזרת פעילות דרך מועצת הארכיונים העליונה והכנסת הם מנסים לשנות את מדיניות החשיפה של ארכיונים מסווגים או לאפשר לאנשי 'עקבות' עצמם מעמד מיוחד שיאפשר להם לראות ולצלם חומר מסווג שלא ניתן לציבור הרחב. 

הפעילות האינטנסיבית של המנגנון לחשיפת מסמכים מסווגים מהארכיונים של מדינת ישראל, בדגש על ארכיונים של גופי המודיעין וצה"ל והמימון הנרחב שמקבל הארגון משתי ממשלות אירופיות מציף תופעה חמורה שבה ממשלות זרות מרשות לעצמן לפעול בתוך מדינת ישראל לשינוי מדיניות פנימית בניגוד לדעת הרוב, בניגוד להחלטות נבחרי הציבור ובניגוד להנחיות הדרג המשפטי, תופעה זו דורשת התייחסות של גורמי האכיפה והחוק בישראל כמו גם של החברה הישראלית כולה.