רקע

ארגון 'עקבות' נרשם כעמותה [580578680] ברשות התאגידים באוקטובר 2013, שמה המקורי של העמותה היה 'ארכיוני הכיבוש', ומטרותיה המוצהרות היו "איסוף והנגשה של מידע הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בנושאים הנוגעים לתפיסה הלוחמתית ו/או לאופני השליטה של ישראל בשטחים שנכבשו על ידה, ולמשפט ההומניטרי הבינלאומי, ביצוע פעילות ציבורית, חינוכית וקידום צדק מעברי, על מנת לקדם חברה אזרחית פעילה ומודעת בישראל".

באתר הארגון מתוארת פעילות הארגון באופן הבא: "מכון עקבות מאתר, סורק ומקטלג תיעוד מסוגים שונים בדבר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנו מקדמים את זכותם של קורבנות הפרות זכויות אדם, קרוביהם וקהילותיהם, לקבל מידע בדבר נסיבות הפגיעה בהם; אנו חוקרים את המנגנונים, הפעולות והמדיניות שמובילים להפרה של זכויות אדם במסגרת הסכסוך, וכן עוסקים באירועים שהביאו ליצירת נראטיבים וזיכרונות קולקטיביים הממלאים תפקיד בהתפתחותו של הסכסוך. אנו פועלים להרחיב את יכולתו של הציבור להגיע לתיעוד על אודות הסכסוך המוחזק בארכיונים ממשלתיים ופרטיים ולעשות שימוש בתיעוד זה. אנו מקדמים את מימושן של זכויות אדם במסגרת הסכסוך באמצעות הגשת סיוע מקצועי בתחום עיסוקנו למאבקי ארגונים, קהילות ויחידים בתחום זכויות האדם".[1]

פעילי הארגון מקימים את 'המאגר הדיגיטלי של מסמכי הסכסוך' שצפוי "לסייע למחקר וכן לשמש להגנה על זכויות אדם ולקידומן". המאגר עתיד להתפרסם על ידי "בכפוף לזמינות משאבים ולמגבלות החוק", ועל פי עדותם מידי שבוע נוספים למאגר זה על ידם "מאות מסמכים שנסרקים ומקוטלגים בקפידה".[2]

 

השיטה של מדינות אירופה לחשיפת הארכיונים המסווגים של ישראל   (By proxy)

פעילות ארגון 'עקבות' 2013-2018

שיטת הפעולה

ארגון 'עקבות' פועל בשלושה מאמצים מרכזיים לחשיפת הארכיונים המסווגים של מדינת ישראל :

1. העתקת הארכיונים של המדינה- סריקה שיטתית של כל חומר שעובדי 'עקבות' מצליחים  להגיע איליו בדגש על מה שלא נמצא ברשת, ושמירתו בארכיונים של הארגון.

2. פעילות משותפת עם  גנז המדינה – הפעלת לחץ ציבורי ופגישות עם גנז המדינה לצורך חשיפת עוד חומרים מסווגים בדגש על חומר ביטחוני .

3. מועצת הארכיונים העליונים- תיאום עם  נציגים במועצת הארכיונים העליונה לקידום מעמד מיוחד לעובדי 'עקבות'.

 

העתקת הארכיונים של המדינה

ארגון 'עקבות' מעסיק מס' עובדים בשכר: מנכ"ל, חוקר, עובדי דיגיטציה ומקטלגת.

עובדי הדיגיטציה מגיעים על בסיס יומי, לארכיונים שונים של רשויות המדינה וסורקים באופן שיטתי מסמכים המענינים את 'עקבות' (עד לנובמבר 2015, בתום השנה הראשונה לפרויקט הסריקה , סרקו אנשי 'עקבות' 20,000 מסמכים מארכיונים שונים.[3] )

לאחר הסריקה, עוברת המקטלגת על החומרים ומאתרת חומר שיש בו עניין. כאשר נמצא חומר שהארגון מעוניין לפרסם, הוא עובר עיבוד על ידי חוקר הארגון ומופץ ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת[4] , פעמים רבות החומר מופץ  על ידי ארגונים מקבילים ולא ישירות על ידי 'עקבות'.

מדיניות ארגון 'עקבות' היא להציג  'פשעים' שבוצעו לטענתם בידי ממשלות ישראל וההתיישבות היהודית לצורך כך  הארגון מתמקד בפרסום מסמכים אשר מקדמים אג'נדה זו, ובכך מנסה   ליצור מייצג של פעילות  בלתי חוקית שבוצעה  לכאורה בידי מדינת ישראל בנושאים הנוגעים להתיישבות היהודית בגולן, יו"ש ובסיני וליחס הרשויות לפלסטינים.

גיא הירשפלד, עובד 'עקבות' סורק את מסמכי הארכיון הציוני.

צילום : "עד כאן"

דוגמאות לפרסומים של 'עקבות' מתוך הארכיונים של המדינה :

 

·       פרוטוקולים של "ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים", ועדה שהוקמה לצורך ביצוע החלטות הממשלה בתחום האזרחי והכלכלי בשטחי יו"ש.

·       ניסוח מדיניות הממשלה בדבר עונש מוות למחבלים[5].

·       מסמכים בדבר הערבות הכלכלית ("ערבות פוליטית" בלשון 'עקבות') שהעניקה ממשלת ישראל לגופים מסחריים התיישבותיים שהחלו לפעול ביו"ש.[6]

·       מסמך של משרד החוץ  מ-1969 בדבר תפיסת קרקעות ביטחונית באזור רפיח, לטענת 'עקבות' במטרה לעקור משפחות בדאיות מאדמותיהם [7].

·       מסמך אומבריכט- מסמך שהוכן לרגל ביקורו של נציג הצלב האדום לצורך "דיון בבעיות השוטפות הנוגעות בעיקר לבסיס המשפטי והמעשי של עבודת הצלב האדום בשטחים", אך עלתה ההערכה כי ישראל תידרש גם להתייחס לנושא תחולתה של אמנת ז'נבה הרביעית על פעולותיה של המדינה בשטחים.[8]

·       פרוטוקולים המראים לשיטת הארגון כיצד החליטה ממשלת ישראל למחוק את הקו הירוק מהמפות הרשמיות של מדינת ישראל.[9]

במסגרת תיעוד פעילות 'עקבות' על ידי תחקירני עד כאן, נחשף כי בכדי  לקבל גישה לחומרים בארכיון הציוני המרכזי, מציג עובד 'עקבות', גיא הירשפלד, את מטרת מחקרו כעבודה סמינריונית/עבודת גמר למ"א, וכן חותם על התחייבות לנהוג בהתאם לתקנות השימוש באוספי הארכיון, ומתחייב כי יבקש רשות בכתב מהנהלת הארכיון לפני כל פרסום של חומר שהועתק מהארכיון, כולל פרסום באינטרנט. לפי בדיקות שערכנו אישורים כאלה לא התבקשו. על פי הידוע לנו קיבל הירשפלד חומרים המסווגים סודיים ביותר שפורסמו לאחר מכן באתר עקבות, באמצעות חתימה על מסמכים אלו.[10]

בעמודים הבאים מסמכי ההתחייבות של גיא הירשפלד- עובד 'עקבות' בהם הוא מתאר את סיבת הכניסה לארכיון לצורך עבודה סמינריונית/עבודת גמר לתואר שני, וכן הוא מתחייב כי לא יפרסם חומרים מהארכיון ללא קבל רשות מפורשת  בטרם פרסומם.

ע"פ חוק הארכיונים, תשט״ו–1955 על הממשלה למנות את "גנז המדינה" הממונה על השמירה של הארכיונים של "מוסדות המדינה".

בשנת 2011 מונה לתפקיד הגנז ד"ר יעקב לזוביק, כהונתה של של לזוביק התאפיינה בעיקר בתהליך דיגיטציה של הארכיונים ובדילמות הנלוות למהלך זה, מצד אחד, ומן הצד השני בקשר רציף עם אנשי ארגון 'עקבות' ועם באי כוחם השונים ודחיפה להגדלת החשיפה של ארכיונים שונים לציבור כולל ארכיונים מסווגים.

'עקבות' מכתיבים מדיניות לגנז המדינה

ב-23.2.2016 פרסם גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, הודעה בדבר הפסקת השימוש בתיקי נייר בארכיון המדינה והעלאת מסמכים לאתר האינטרנט החדש של הארכיון. מטרות מהלך זה היו הנגשת תיקי הארכיון לציבור וייתור של הגעת הציבור לארכיון המדינה, יחד עם כוונת הגנז לחשוף ולהעלות לאתר תיקים רבים ככל האפשר.[11]

במסגרת מהלך זה הודיע הגנז גם על סגירת חדר העיון למבקרים (בשל חוסר בכוח אדם). בעקבות הודעה זו החלה תכתובת בין ארגון 'עקבות' לגנז המדינה[12]. בתכתובת זו ציין מנכ"ל 'עקבות', ליאור יבנה, את תמיכתו של הארגון בהעלאת המסמכים לאינטרנט, אך התנגד נחרצות למניעת האפשרות לעיון פיזי.

בעקבות תכתובת זו, ופרסומים ביוזמת 'עקבות' התוקפים את הגנז  (בעיתון הארץ, ב'שיחה מקומית' ועוד),[13] נערכה ב-21.3.2016 פגישה בין הגנז לאנשי 'עקבות' בפגישה אמר לזוביק כי "בחודשים הקרובים צפויים לעלות לאתר האינטרנט קטלוגים, שיכסו את רוב חומרי הארכיון, לרבות את אלה שטרם עברו בדיקה".

בנוסף בעקבות הלחצים החליט גנז המדינה לבטל את סגירת חדר העיון, אך החליט להותיר את ההחלטה לבטל את השאלת תיקי הנייר מהארכיון על כנה, כך שכל העיון במסמכים יהיה דיגיטלי.

לבקשת 'עקבות' פנתה האגודה לזכויות האזרח ב-5.4.2016 לגנז המדינה ד"ר לזוביק [14]  בדרישה לבטל את החלטתו בנוגע לסגירת חדר העיון ולמנוע את הכנסתה של הצנזורה הצבאית להליך חשיפת התיקים השמורים בארכיון, שהיא נגזרת של פרסום החומרים ברשת האינטרנט.[15] לדברי נעם הופשטטר, חוקר ב'עקבות', ד"ר לזוביק הודה שבעבר פורסמו באתר הארכיון מסמכים סרוקים בנושאי ביטחון ובנושאים דומים ללא אישור הצנזורה, ובדיעבד רואים בכך בארכיון עבירה על החוק שעובדי הארכיון עצמם ביצעו[16]

ב-3.9.2017 פרסמה עמותת 'עקבות' דף נתונים אודות "מצב הגישה לארכיונים הממשלתיים" המציג את כמות החומר החשוף לעיון הציבור מבין כלל החומר המצוי בארכיוני המדינה (את הפרסום הזה שיתף פרופ' גדי אלגזי, חבר מועצת הארכיונים העליונה, בדף הפייסבוק שלו[17]).

למחרת, ב-4.9.2017, פנתה[18] שוב האגודה לזכויות האזרח בשם עמותת 'עקבות' לגנז המדינה, בדרישה לזרז את הליכי חשיפת החומר ולשנות את התנהלות ארכיון המדינה ונוהלי פרסום החומר שלו, עד כדי ביטול הנחייתו של עו"ד ניזרי לאשר את חשיפת החומרים אך ורק על ידי הגורמים המפקידים, תוך שהם מאיימים במרומז כי בכוונת האגודה לנקוט הליכים משפטיים נגד ארכיון המדינה.

ממכתב האגודה עולה כי 'עקבות' ביקשה לקבל לידיה מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון בשנת 2017

 1,875 תיקי ארכיון של הממשל הצבאי בנגב מהשנים 1968-1948 ו-172 תיקי ארכיון של הממשל הצבאי ביפו מהשנים 1949-1948,[19] וחומר נוסף שמצוי בתוך תקופת ההגבלה הכולל תיקים מלשכת הרמטכ"ל, הצנזורה הצבאית, המינהל האזרחי וגורמים אחרים במערכת הביטחון, אך סורבה.

כיום לזוביק מודה  כי ארגון  'עקבות' הוביל לשינוי מדיניותו , לדבריו: "בנושא של תקופות המגבלה על חומר ארכיוני, התעקשות "עקבות" על הפרשנות שלהם הביאה אותנו לבחינה מחודשת של ההבנה שלנו, וקיבלנו את שלהם. וזה יפה. צריך להרבות בדיאלוג בין האזרחים לפקידות".[20]

הדרישה של עו"ד פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח בשם 'עקבות' לא לאפשר לצנזורה הצבאית לסנן את חומרי הארכיון לפני העלאתם לרשת וכן דרישה לא להגביל את הגעת חוקרי 'עקבות' לארכיונים של המדינה אפילו לא לזמן מוגבל עקב עבודות במקום (אפריל 2016)

 

ביקורת "שומרי הסף" על לזוביק

ביולי 2017 הורה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז ניזרי, לגנז המדינה, לזוביק, שלא לפרסם יותר מסמכים ללא אישור הגורם שהפקיד אותם בארכיון, כפי המחוייב בחוק. הנחיה זו באה בעקבות הנחיה זהה שקיבל הגנז מהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה למעלה משנה קודם לכן, אך סירב לבצע אותה.

ביוני 2017 הודיע  לזוביק על כוונתו לסיים את תפקידו,[21] ומתח ביקורת על חוק הארכיונים ונוהלי חשיפת החומרים. בנייר עמדה שפרסם טען לזוביק, כי אין זה לגיטימי לשמור על סודיות מסמכים רק משום שחשיפתם עלולה "לתת כלי ניגוח בידי אויבינו ויריבינו ואף להחליש את נחישותם של ידידינו". או שהמידע בהם "עלול להתסיס את האוכלוסייה הערבית בארץ ו/או בשטחים". או ש"גילוי העובדות עלול להתפרש כפשעי מלחמה ישראליים". לדבריו, יש לדחות טענות אלו ולהכיר בכך ש"ישראלים ביצעו, פה ושם, פשעי מלחמה. השב"כ היה מעורב במערכת החינוך במגזר הערבי; ישראל טיפלה באזרחיה הערבים בצורה שאיננה מכבדת מדינה דמוקרטית".

התנהלותו של לזוביק קוממה עליו את הגורמים המשפטיים, ובדיון שהתקיים בכנסת בנוגע למדיניות החשיפה בינואר 2018, אמר המשנה ליועמ"ש רז נזרי את הדברים הבאים: "לא מכיר כזה דבר בשירות המדינה, שצריכים לומר לגורם ממשלתי בכיר, 'אדוני, פעל לפי החוק".

 גם מבקר המדינה, בדו"ח משנת 2016, מתח ביקורת חריפה על לזוביק, והביא דוגמה: במקרה נקודתי, שבו נחשפו על ידי הארכיון ברשות לזוביק,  תיקי חשודים בשיתוף פעולה עם הנאצים, מבלי שהמשטרה החליטה לפרסמם. בדוח המבקר נכתב כי: " עוד לפני שהסתיימה בדיקת המשטרה העביר הגנז לעיתונאי 53  תיקי חקירה של המשטרה בלי שהמשטרה החליטה לחשפם, שלא כנדרש בתקנות."[22].

 

בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת באוקטובר 2017 בנושא "דליפת המידע מארכיון המדינה" בראשות חה"כ מקלב ובהשתתפות יעקב לזוביק, גדי אלגזי וחכי"ם שונים אמר גיא ליברמן תחקירן ידיעות אחרונות את הדברים הבאים:

"לפני כחודשיים התפרסמה כתבה ראשונה בנושא ארכיון המדינה, שחשפה שבארכיון שגלוי לכולנו ברשת גם ברגע זה יש מחדל חמור, לדעתנו. חומרים מכל הסוגים שלא אמורים להיראות נמצאים שם. אני מדבר על חומרים ביטחוניים, על מסמכים רפואיים שפוגעים בסודיות רפואית ברורה: תיקי אימוץ, חוסים בכל מיני מוסדות שאנחנו לא אמורים לדעת את השמות שלהם, תיקיה שלמה של אנשים שביקשו לעשות ברית מילה מאוחרת ועלו לארץ מברית המועצות, וכל הפרטים שלהם נמצאים שם. זה קצת מוזר כי בתור עיתונאי אני בעד חשיפה מוגברת, ופתאום אתה מגלה משהו שאתה אומר, זה לא צריך להיראות, הדברים האלה בעייתיים. ואז אתה מסתכל ורואה שאו שהם עלו לאתר בטעות או שעלו בהתרשלות. איך אני יודע שזאת התרשלות? כי בכותרת המסמך שם של מישהו מושחר, אבל שתי שורות למטה כתוב השם שלו. זאת התרשלות

פנינו בשני מקרים רק כדי לחוש את הדופק פעם אחת לבן אדם שהשם שלו הופיע באותם מסמכי ברית מילה. הוא היה בשוק. הוא עובד מדינה, וכמה חברי כנסת שהיו כאן מכירים אותו באופן אישי. אותו בן אדם שסיפרתי לו שיש עליו מכתבי תלונה מאוד חמורים שלא נבדקו נמצאים שם ברשת, קיבלתי מכתב התראה לפני תביעה. זה מה שקרה. אמרתי לו, אבל זה נמצא באתר ארכיון המדינה, מה אתה רוצה ממני? לא, לא, מה פתאום, אם תפרסם משהו תיתבע. זאת המשמעות של הדברים. וזה נמצא שם ברשת"[23].

 

בתחקירו של גיא ליברמן בידיעות אחרונות צפו הדברים להלן המלמדים על התנהלותו של גנז המדינה ביחס שלמירה על מסמכים חסויים והנזקים הפוטנציאלים מהתנהלות שעוריתית זו  : "ממצאי התחקיר מלמדים כי דווקא המדינה, זו שאמורה לשמור על סודותיה הביטחוניים ועל פרטיות אזרחיה, אחראית לדליפה גדולה של מידע, שלא אמור להיות גלוי לעיני כל. בזה אחר זה התגלו בפנינו שלל מסמכים, שלא ברור כיצד מצאו את דרכם לאתר ארכיון המדינה. וכך, לצד תיעודים של אוצרות לאומיים כמו מגילת העצמאות, הסכמי השלום ופרוטוקולי ועדות חקירה — מצאנו ניירות בעלי רגישות גבוהה. כאלו הכוללים מידע ביטחוני מסווג או מידע שחודר ברגל גסה לחיי הפרט של האזרח בשלל תחומים: שמות אנשי שב"כ האסורים בפרסום; פרטי מאומצים והוריהם; שמות ילדים שנשלחו לפנימייה בצירוף נסיבות חייהם האישיות הקשות; שמות עולים חדשים שעברו ברית מילה מאוחרת; אישה בזנות החולה באיידס; שמו המלא של פעוט שעבר התעללות קשה וסיפורו הסעיר בעבר הלא רחוק את הממסד הרפואי; ואפילו פרטיהם המזהים של מורים שנטען כי הם מקיימים ביניהם רומן"[24]

בינואר 2018 פרסם לזוביק מסמך בו הוא מתיישר לחלוטין עם עמדתם של פעילי השמאל הקיצוני מארגון 'עקבות' ודוחק בגורמי הממשל לחשוף את הארכיונים המסווגים "ללא בדיקה" או עם "בדיקה שטחית בלבד" נגד עמדתם הרשמית של מוסדות המדינה וזאת בזמן שהוא נושא במשרה הציבורית וממשיך לקבל משכורת מקופת המדינה ולהינות מגישה מוחלטת לכל הארכיונים המסווגים.

 

לזוביק מציין פנייה אחת של אנשי ארגון 'עקבות' (אזרח) אליו באופן אישי ופעילות שביצע בעצמו עקב כך

 

 

 המלצותיו הסופיות של לזוביק לסיכום הדו"ח שפרסם

 

במסמך נוסף שפרסם לזוביק ביולי 2018 הוא ממשיך באותו קו וקורא הוא להכפיף את ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון באופן מלא לארכיון המדינה ולנתק אותו ממשרד הביטחון. "ארכיון צה"ל רואה עצמו כחלק ממערכת הביטחון כבר 70 שנה, ולא כחלק מארכיון המדינה", כותב לזוביק. "ארכיון צה"ל נותר עולם סגור, וההתקדמות של ארכיון המדינה לא הגיעה אליו בשום תחום"

ובנוסף טוען לזוביק כי יש  לנתק את ארכיון המדינה ממשרד ראש הממשלה, ולהגדירו בחוק כגוף ממלכתי עצמאי: "הארכיון חייב להיות גוף עצמאי, כי בו נפתחים — בבוא הזמן — סודות ומהלכים שלא היו גלויים בזמן אמת"[25]

 

הגנז בכנס 'עקבות'

 

ב-18.7.2017 תכננה עמותת 'עקבות' לערוך כנס בנושא "חיסוי וחשיפה בארכיון המדינה" שבמרכזו פגישה עם גנז המדינה ד"ר לזוביק.[26] ברגע האחרון ביטל גנז המדינה את השתתפותו בכנס, בעקבות הוראה שקיבל מלשכת ראש הממשלה.[27]

ביוני 2017 הודיע ד"ר לזוביק על פרישתו מתפקיד גנז המדינה, כשנתיים לפני מועד הסיום המתוכנן של הקדנציה שלו אולם בפועל נכון להיום (יולי 2018) הוא עדיין בתפקיד.

 

מועצת הארכיונים העליונה

ע"פ סעיף 3 לחוק הארכיונים על ממשלת ישראל להקים מועצת ארכיונים עליונה" המורכבת מנציגים מארכיונים שונים וממוסדות אקדמיים , בין תפקידה של המועצה לפקח על פעילות הגנזך ולדון בבעיות העולות באופן שוטף.

 במקביל  לפתיחת ארגון 'עקבות' הצטרף פרופ' גדי אלגזי ל'מועצת הארכיונים העליונה' והחל לפעול משם לקידום אג'נדה דומה ביותר לאג'נדה שהכתיב ארגון 'עקבות' וכל זאת בתיאום עם גנז המדינה .

אלגזי מוכר מאז שנות השמונים כפעיל שמאל רדיקלי, התעמת פעמים רבות עם כוחות הביטחון, נעצר מספר פעמים[28] ואף ישב בכלא בגין סרבנות. אלגזי הוא ממייסדי ארגון "תעאיוש", ארגון "תרבוט" וחבר מזכירות מפלגת חד"ש.

 אלגזי מרבה לבטא דעות קיצוניות נגד מדינת ישראל ונגד הציונות , למשל דברים שנשא בעצרת בסחנין באוקטובר 2015: " גל עצום של דיכוי עובר על הגדה המערבית וכלא עזה, שוב מפצצים נשים וילדים, בתוך הקו הירוק נעצרים צעירים צעירות מבוגרים ותלמידי תיכון במה שנקרא "מעצרי מנע" גל של דיכוי וגזענות, גל שחור עובר כאן, הבית בוער ... האחראים יושבים בחדר ממוזג בירושלים בממשלה ומציתים אש. וכל אלה שנפגעים ונהרגים הם קורבנות הכיבוש, קורבנות הציונות הם הקורבנות של ההתנחלות. האחראי הראשי יושב בירושלים הוא לא הצליח לסחוף את המזרח התיכון למלחמה מסוכנת והוא מנסה להצית אש בבית. הבית הזה לא שלך נתניהו... אתה המאניק של המתנחלים  ואתה התחלת להצית אש באל אקצה"[29]

 לאור עמדותיו והתנהלתו של אלגזי תמוהה ביותר העובדה שהוא מונה לנציג בוועדה רשמית של מדינת ישראל וקיבל סמכויות החלטה על מסמכים ביטחוניים רגישים ומסווגים.

 

גדי אלגזי בעימות עם כוחות הביטחון

 

כאמור לעיל ב15.01.2018 פרסם לזוביק דו"ח לסיכום כהונתו. מהנספחים לדו"ח שפורסם וממסמכים אחרים המצויים בידי "עד כאן" [30] עולה כי לזוביק  ביקש לבצע שתי רפורמות נוספות:

·       רפורמה אחת היא מתן הקלות בנגישות לחומרים ביטחוניים ומודיעיניים, על ידי :

                         א.       קיצור תקופת ההגבלה המוטלת על פרסומם;

                         ב.       חשיפת חומר ארכיוני על פעילות גופי המודיעין של מדינת ישראל(שב"כ , מוסד וכו' בטענה שאי חשיפה של ארכיונים אלו "פוגעת בדיון שחברה דמוקרטית חייבת לקיים");

                          ג.        הסרת ההגנה הקיימת על חומרים שהעבירו גופים ביטחוניים לארכיון המדינה;

                         ד.       פרסום לציבור מהו החומר הארכיוני שהצנזורה אינה מתירה לפרסום.[31]

·       הרפורמה השנייה היא מתן אישור לבעלי מעמד "חוקר" לגשת לחומרים החסויים לציבור הרחב. יוזמה זו הועלתה בישיבת חברי מועצת הארכיונים בתאריך 3.1.2018, על ידי פרופ' גדי אלגזי. עמדתו של אלגזי בישיבה זו הייתה כי "צריכים למצוא מנגנון שיאפשר לחוקרים לראות את כל תכולת התיק למעט סודות ביטחוניים". לזוביק, שהביע הסכמה לדבריו של אלגזי, הגיש עמדה זו באופן מפורט ליועצת המשפטית בארכיון המדינה, עו"ד נעמי אלדובי, אשר דחתה את היוזמה.[32] בהיות הסמכות להגדרת "חוקר" המוסמך להיחשף לחומרים חסויים נתונה ללזוביק עצמו, ובהינתן העובדה כי גנז המדינה עמד בקשר הדוק עם אנשי ארגון 'עקבות', נראה כי יוזמתם של לזוביק ואלגזי להעניק מעמד חדש של "חוקר" שיקבל גישה לחומרי ארכיונים חסויים על בסיס אמון אישי בלבד נועדה, בין היתר, לאפשר לעובדי 'עקבות' ולחוקרים נוספים מטעמם אפשרות גישה לחומרים חסויים שאינם מותרים לפרסום ואינם נגישים לציבור הרחב.

הצעתו של פרופסור גדי אלגזי מייסד 'תעאיוש' לחשיפת ארכיונים ביטחוניים

 

 

 

 

 ב. עקבות והקשר לארגונים פוליטיים קיצוניים 

מייסדי ארגון "ארכיוני הכיבוש- עקבות", חברי ההנהלה ועובדי הארגון הינם למעשה פעילים ועובדים מרכזיים בארגונים רדיקליים מוכרים, הפועלים מזה שנים,  באופן ברור לטובת האינטרס הפלסטיני ולפגיעה בתדמיתה הבינ"ל של מדינת ישראל וחלקם אף מקדמים פעילות משפטית כנגד ישראל בעולם. 

 כך, נוצר מצב בו למעשה ארגון "עקבות" הינו "ארגון בת" של הארגונים: 'תעאיוש', 'יש דין', 'בצלם', 'הוועד הציבורי נגד עינויים', 'שוברים שתיקה', 'הקרן למגני זכויות אדם', 'רופאים לזכויות אדם' ועוד, כאשר כל ארגון שולח נציג מטעמו לצורך הקמת "ארגון הבת" שתכליתו חשיפת ארכיונים מסווגים של מדינת ישראל, מה שככל הנראה ישרת אג'נדה של ניגוח ישראל בזירה הבינלאומית.

בתרשים להלן ניתן לראות את הפילוח לארגונים "אם" של חברי 'עקבות':

 

 

חברי עמותה

- יו"ר - רן גולדשטיין

ממייסדי העמותה.

2014-2010: דובר  'הצלב האדום' בישראל

(International Committee of the Red Cross)

2014–היום: מנכ"ל 'רופאים לזכויות אדם - ישראל'

 

 

- עו"ד מיכאל ספרד

ממייסדי העמותה.

ממקימי ארגון 'יש דין' והיועץ המשפטי שלה. משמש גם כיועץ המשפטי של 'שוברים שתיקה' ושל 'הקרן למגיני זכויות אדם'.[33]

חבר במועצה הציבורית של 'הטלוויזיה החברתית'[34], יחד עם נועם חומסקי, נעמי חזן (לשעבר נשיאת הקרן החדשה לישראל) ועוד.

ב-2015 העיד לטובת הרשות הפלסטינית בתביעה של נפגעי טרור במשפט שהתנהל בארצות הברית[35]. ייצג את הטוענים לבעלות על הקרקע בעמונה, את המרגל הסובייטי מרקוס קלינגברג וקבוצות סרבנים בצה"ל ('אומץ לסרב', 'יש גבול' ועוד). כמו כן ייצג משפחות של פעילי ISM ושל הצלם הבריטי ג'יימס מילר שנהרגו במהלך הלחימה ברצועת עזה,[36] כמו עוד עשרות רבות של תיקים שבהם הוא מייצג פלסטינים בעלי רקע ביטחוני.

 

- עו"ד רוני פלי

ממייסדי העמותה.

עובדת ב'יחידה לזכויות האדם בשטחים הכבושים' ב'אגודה לזכויות האזרח'. עבדה בעבר במחלקת המידע של המוקד להגנת הפרט, במחלקת המחקר של ארגון 'יש דין' ובמשרדו עו"ד מיכאל ספרד.[37]

 

- מוקי (משה) דגן

מייסד שותף וחבר הנהלה לשעבר בארגון 'יש דין', חבר הנהלה ב'קרן למגיני זכויות אדם'.

  

- הדס זיו

ממייסדי העמותה.

מנהלת פעילות ציבורית וועדת האתיקה ב'רופאים לזכויות אדם - ישראל'. מנכ"לית הארגון לשעבר.

 

- עו"ד אפרת ברגמן-ספיר

חברת וועדת ביקורת

עובדת כמנהלת המחלקה המשפטית ב'וועד הציבורי נגד עינויים בישראל'

 מאז ספטמבר 2014. קודם לכן עבדה כיועצת משפטית במשלחת

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ((ICRC בישראל.

 התמחתה בעריכת דין באגודה לזכויות האזרח.

 

- זיו שטהל

ממייסדי העמותה.

מנהלת מחלקת המחקר בארגון 'יש דין', משמשת גם כיושבת ראש ארגון 'זזים'[38] ארגון פוליטי רדיקלי שבין השאר הוביל קמפיין לשחרור מחבלת בת 12  לאחר שנעצרה בסמוך ליישוב כרמי צור כשברשותה סכין בה התכוונה לבצע פיגוע[39].

 

עובדי עקבות

- ליאור יבנה

מנכ"ל ארגון עקבות מאז 2014

בשנים 2003-2001 עבד כמנהל התקשורת בארגון 'בצלם'

בין 2004 ל- 2013 עבד כמנהל  מחלקת המחקר של ארגון 'יש דין'

 

- גיא הירשפלד

אחראי דיגיטציה ב"עקבות". במסגרת תפקידו אחראי הירשפלד על סריקת החומרים בארכיונים הממשלתיים  השונים, והוא שוהה באופן יומיומי בארכיונים השונים וסורק מסמכים בעבור הארגון.

במקביל הירשפלד הוא רכז אזור בקעת הירדן ב'תעאיוש'. מרבה להתעמת עם חיילים ומתיישבים ולתעד עימותים כאלה. במסגרת זו נעצר כמה פעמים על ידי המשטרה והתנהלו נגדו כמה הליכים משפטיים, וכן בנוגע למכירת סמים .

בחודש מרץ שנת 2018 נעצר יחד עם אריק אשרמן בגין תקיפת אב שכול בסמוך למבואות יריחו בבקעת הירדן[40].

באפריל 2018 התפרסם כי הירשפלד איים על בדואים מאזור הבקעה כי במידה ולא ישתפו איתו פעולה ויפעלו נגד היישובים היהודיים באזור, יפנה למשטרה הפלסטינית והם כבר יטפלו בהם[41].

 

 

גיא הרשפלד תוקף אב שכול במבואות יריחו, 2018

  

 - נגה קדמן

קִטלוג – מקבלת את החומרים שאוסף הירשפלד, ממיינת ומקטלגת אותם לפי נושאים.

פרילנסרית בתחומי הכתיבה, העריכה הלשונית ועריכת התוכן. לשעבר חברת צוות בארגון 'בצלם'.

כתבה יחד עם פואד בן חאמד את הספר 'ללא גבולות: פגיעות בזכויות אדם בצל הסגר'.

 

 

- נעם הופשטטר

תפקיד בארגון: חוקר – מעבד את החומרים שנאספים מהארכיונים השונים, מאתר מסמכים המשרתים את האג'נדה של הארגון ומכין אותם לפרסום, כמו גם מחקרים וניירות עמדה הנוגעים לפעילות הארגון.

פעיל לשעבר ב'וועד הציבורי נגד עינויים בישראל'.

רקע: מרצה ויועץ יח"צ, בעיקר בתחומי זכויות אדם ושקיפות ציבורית[42].

 

מאז הקמתה, ובמשך שלוש שנות פעילותה הראשונות, מעל 95% מהמימון של ארגון 'עקבות' מגיע שתי ממשלות זרות, שוויץ ונורווגיה.

לאור הפעילות האינטנסיבית של 'עקבות' אשר פורטה לעיל לחשיפת מסמכים מסווגים מהארכיונים  של מדינת ישראל, בדגש על ארכיונים של גופי המודיעין וצה"ל מצד אחד ומצד שני המימון הנרחב שמקבל הארגון מ-2 ממשלות אירופיות שהאינטרסים שלהם עלומים, ספציפית למטרה זו: "גישה לארכיונים" (כמופיע בדוחות הכספיים), נוצר מצב אבסורדי  בו מדינות זרות מפעילות אזרחים ישראלים לחשיפת סודותיה של המדינה כאשר גופי המדינה הרשמיים והחוק בישראל אוסר זאת, תוך הדחת פקיד בכיר לבצע 'מחטף' נגד החוק  ללא כל נתינת אפשרות לציבור הישראלי או לנציגי הציבור הנבחרים לקבל החלטה מושכלת בעניין.

בטבלה שלהלן מפורט  המימון המדווח של 'עקבות' בשנים האחרונות[43]:

 

---