מחקר לוחמים לשלום

תקציר מנהלים

ארגון 'לוחמים לשלום' הוא ארגון שמאל רדיקאלי שהוקם בשנת 2006 בידי ישראלים ומחבלים פלסטינים משוחררים, שלטענתם מתנגדים לכיבוש ולאלימות. הארגון בנוי בצורה דו-לאומית כאשר לכל תפקיד יש ממונה פלסטיני וממונה ישראלי, וישנן קבוצות משותפות לישראלים ופלסטינים המחולקות לפי אזורים. 

אבנר וישניצר, ממייסדי הארגון שסירב לשרת במילואים ביהודה ושומרון, תיאר כי הארגון הוקם לאחר שפנו אליו ואל חבריו קבוצת אנשי פת"ח ותנזים מאזור בית לחם והזמינו אותם לפגישות בבית ג'אלה. מפגישות אלו נוסד הארגון.

הארגון עורך מפגשים ופעילויות משותפות ובהם מחאות נגד גדר ההפרדה והישובים היהודיים ביהודה ושומרון. הפעילויות המרכזיות של הארגון הם טקס זיכרון משותף לישראלים ופלסטינים, שנערך ביום הזיכרון הממלכתי לחללי צה"ל וקרבנות הטרור בהשתתפותם של מחבלים פלסטינים משוחררים ובני משפחותיהם, ומפגשים בין פלסטינים לישראלים שמיועדים לקהל הרחב ולנוער בתיכונים ובחניכי מכינות קדם צבאיות.

מחקר זה מבוסס על התכתבויות פנימיות של חברי הארגון במשך העשור האחרון שהגיעו לידינו, המספקות הצצה אותנטית אל "מאחורי הקלעים" של פעילות הארגון ואל הדיונים, העדכונים והתיאומים בין הפעילים. הצצה זו מספקת יכולת לבחון את העמדות והמטרות האמתיות של הארגון וחבריו, שלא דרך הפרסומים הרשמיים של הארגון. התכתבויות אלו חושפות גם את שיטות הפעולה של הארגון כפי שנרשמו במהלך האירועים בזמן אמת.

מהחומר שנחשף במחקר זה עולה כי הארגון מקיים לאורך שנות פעילותו קשרים ושיתופי פעולה עם 'הרשות הפלסטינית', עם השב"כ הפלסטיני, עם 'הוועדות העממיות הפלסטיניות' האחראיות על המאבק בחיילי צה"ל ועוד. שיתופי פעולה אלו הולידו פרויקטים משותפים המשרתים את האינטרסים והאסטרטגיה של הרשות הפלסטינית כנגד ישראל ובסיוע מדינות זרות.

'לוחמים לשלום' פעלו רבות בכדי לקבל אישור רשמי מנשיא 'הרשות הפלסטינית' אבו מאזן, על כך שפעילותם אינה נחשבת נורמליזציה ("تطبيع"- "תטביע" בערבית) עם ישראל, מה שנתפס כדבר אסור ופסול מצד הרש"פ. מטרת האישור הינה בכדי לאפשר לפלסטינים לקחת חלק בפעילות הארגון ולאפשר לארגון לפעול בחופשיות בשטחי הרש"פ. לאורך השנים נחקרו פעילי הארגון על ידי מנגנוני הבטחון הפלסטינים בחשד שהם מקדמים נורמליזציה עם ישראל, בטענה שהדבר משרת את ישראל, ואילו בארגון נאבקים להוכיח כי מטרתם היא אך ורק "התנגדות" לכיבוש ולא יצירת נורמליזציה של דו-קיום. 

נכון לשנת 2019 הארגון לא הגדיר את עצמו כתנועת שלום או זכויות אדם, אלא כארגון "התנגדות לכיבוש".

ההגדרה שניתנה על ידי הנהלת הארגון בשנת 2019 היתה: "תנועה שמובילה לסיום הכיבוש תוך התנגדות, שינוי עמדות ויצירת קהילה דו-לאומית. אנחנו רוצים להגדיל ולהרחיב את ההשפעה שלנו בשני העמים וברמה הבין-לאומית, למען מטרת העל שהיא סיום הכיבוש".

פעילי הארגון קיימו בשנת 2014 פגישה עם גנרל זיאד הב א-ריח, ראש הביטחון המסכל הפלסטיני (המקביל לשב"כ), גוף מודיעיני המופנה הן פנימה לאוכלוסייה הפלסטינית והן החוצה לריגול אחר ישראל. בסיכום הפגישה נכתב כי "ההערכה לתנועה ולדרך פעולותינו הובעה בפה מלא" ע"י ראש הביטחון המסכל.

הארגון ביקש ליצור תיאום ושיתוף פעולה עם הביטחון המסכל, ואחד הפעילים המרכזיים בארגון לאורך השנים הינו ראאד אלהדאר אשר משמש במקביל לחברותו ב'לוחמים' כסגן אלוף בביטחון המסכל בשירות פעיל. אלהדר  אף היה אחראי מטעם הצד הפלסטיני בארגון על נושא אישורי הכניסה של פלסטינים מהארגון לפעילויות בישראל, ועל ליווי הפעילים הפלסטינים בקבוצות האזוריות של הארגון. 

מההתכתבויות הפנימיות עולה כי לאורך השנים הלכו והקצינו עמדות הארגון, כאשר חלק מעמדות אלו גלויות וחלקן מוצגות בפומבי באופן מעורפל או חלקי, בעוד שמההתכתבויות עולות עמדות רדיקאליות וברורות יותר.

כך למשל הארגון תומך בצורה גלויה בזכות השיבה של הפלסטינים לתחומי ישראל. בנוסף עולה כי לאורך השנים פעילים מהארגון אינם בוחלים במעבר על החוק (לדוג': באמצעות הכנסת שב"חים), וכי הם רואים בעבירות על החוק כצעד לגיטימי במסגרת קמפיינים ופעילויות.

למרות העמדה המוצהרת של הארגון על התנגדות לאלימות, נראה כי מדובר בהגדרה סובייקטיבית. כך למשל בסמינריון של הארגון דנו הפעילים בשאלת האפשרות לעיצוב התודעה בישראל ולקיבוע התפיסה כי זריקת אבנים אינה מעשה אלים אלא התנגדות לגיטימית "לא אלימה", תודעה שכבר קיימת ברשות הפלסטינית.

בנוסף עולה כי 'לוחמים לשלום' תומכים בסרבנים ומעודדים סרבנות, תוך הקפדה שתמיכה זו לא תפורסם כדי שתדמית הארגון לא תפגע. אחד התחומים המשמעותיים שבו משקיע הארגון הוא מפגשים עם אנשי חינוך ותלמידים לקראת גיוס. הארגון חושש שתמיכתו בסרבנות תפורסם כיוון שהוא מפעיל מערך הסברה והרצאות בקרב תלמידי מכינות קדם צבאיות, ואם הדבר יפורסם, כניסתו למוסדות חינוך אלו עלולה להיאסר.

כמו כן עולה כי הארגון פועל בזירה הבין לאומית, מדריך דיפלומטים זרים ומעודד לחץ בין לאומי על ישראל באמצעות קשרים עם דיפלומטים ומנהיגים זרים מרחבי העולם, במטרה "לסיים את הכיבוש".

ביוני 2018 דווח על התארגנות של פעילי הארגון בניסיון להביא להאשמתם של שופטי בג"ץ בפשעי מלחמה בבית הדין הבין לאומי בהאג, בשל פסקי דין שמסרו בישראל בנוגע לפלסטינים שקיבלו צווי פינוי בבקעת הירדן.

ב-12 במאי 2020 נשלח מכתב מעורך הדין של 'לוחמים לשלום' לחברי הכנסת, בו הם מזהירים את חברי הכנסת מהצבעה בעד סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, שעלולה לגרום להעמדתם לדין בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג בגין פשעים חמורים לפי החוק הבינלאומי ולנקיטת סנקציות בינלאומיות אישיות נגדם. במכתב מאיימים חברי התנועה על חברי הכנסת שיפגעו אישית אם יצביעו בעד הסיפוח, ופירטו איך בעבר מנהיגים ברחבי העולם הועמדו לדין פלילי בארצם או בבית הדין הבינלאומי בהאג בשל מעשים שביצעו בתמיכת האמריקאים.

בהתייחסות למכתב ששלחו כתב סולימאן חט׳יב, מהמובילים הפלסטינים של 'לוחמים לשלום', כי 

״אנו מניפים תמרור אזהרה בפני ההנהגה הישראלית ומבהירים כי למהלכים פזיזים ומסוכנים כמו סיפוח השטחים יהיה מחיר כבד אותו עלולים יהיו לשאת באופן אישי כל אחד ואחת מחברי הכנסת שיתמכו במהלך. החלטה בעד הסיפוח תפגע בזכויות האדם שלי ושל כל פלסטיני, ותקבע מציאות של אפרטהייד. לכן הפניה הזו היא צעד ראשון בדרך להתקוממות נגד משאלת הלב של נתניהו וטראמפ להבעיר את האזור, והיא תתווסף למחאות עממיות נרחבות של הרחוב הפלסטיני - שלא יסכים לאף מהלך של נישול וסיפוח, ולא ייתפשר על אף פתרון זולת שלום צודק.״

כלומר, לא די שהארגון מאיים אישית על חברי הכנסת, הוא גם מאיים באלימות של הפלסטינים כנגד ישראל.

כפי שהובא לעיל, הארגון החליט בשנת 2019 החלטה אסטרטגית-עקרונית כי הוא ארגון "התנגדות לכיבוש" ולא ארגון זכויות אדם או "ארגון שלום". דברים אלו משתלבים היטב עם עובדות נוספות המפורטות במחקר המלא המעידות כי הארגון משרת את מטרות הפלסטינים באופן מוחלט, ואף מדבררים אותן לאוזני הציבור הישראלי.

מהשוואה בין ההתכתבויות הפנימיות לבין הדיווחים הרשמיים של הארגון לרשם העמותות בדוחות הכספיים השנתיים, עולה חשד לדיווחים כוזבים ביחס לעובדים בשכר של הארגון ולאי-דיווח מתמשך שהיה נהוג בארגון לגבי שימוש בכספים במזומן והוצאות ללא רישום כנדרש בחוק.

 

מסמכי אסטרטגיה של הארגון

מעיון במסמכי האסטרטגיה של 'לוחמים לשלום' עולה כי המטרות הארגון סותרות את עצמן  מצד אחד לוחמים לשלום טוענים  שהם פועלים להשגת שלום ואי אלימות, ומנגד פועלים "לסיום הכיבוש" כאשר כיבוש בהגדרתם הוא לאו דווקא מה שאירע במלחמת ששת הימים  אלא גם מה שאירע במלחמת העצמאות ובכך סותרים בפועל  את זכות קיומה של מדינת ישראל.

כך לדוגמא, במסמך האסטרטגיה של "לוחמים לשלום" לשנת 2015  נכתב כי התנועה מעוניינת לפתח יום לציון "הנכבה" במקביל ליום העצמאות הישראלי, וזאת בדומה לפעילותה ביום הזיכרון הפלסטיני ישראלי.

במסמך זה הארגון מוגדר: "כקהילה דו-לאומית גדולה, משמעותית ומשפיעה, המדגימה את היתכנותם של שיתוף פעולה וחיים משותפים בין פלסטינים וישראלים. תנועה שפועלת באמצעים בלתי אלימים כדי לקדם את סיום הכיבוש ולבסס את היחסים בין העמים בשלב שלאחר השגת הסדר שלום".

מטרת העל של התנועה במסמך זה היא: "סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967 [או פתרון צודק אחר שיוסכם במו"מ], שחייה בשלום ובשיתוף פעולה לצד מדינת ישראל".

במסמכי האסטרטגיה של שנת 2019  שונתה מטרת העל של התנועה והוגדרה כ"סיום הכיבוש". המושגים "זכויות אדם" או "שלום" אינם במטרות התנועה, ואינם מופיעים במסמכי האסטרטגיה.

ארגון "לוחמים לשלום" מוגדר במסמכים אלו כ"תנועה שמובילה לסיום הכיבוש תוך התנגדות, שינוי עמדות ויצירת קהילה דו-לאומית. אנחנו רוצים להגדיל ולהרחיב את ההשפעה שלנו בשני העמים וברמה הבין-לאומית, למען מטרת העל שהיא סיום הכיבוש".

נכתב עוד כי "התנועה מבוססת על שלוש רגליים – חיי קהילה בינלאומית, התנגדות לכיבוש ולאלימות, ושינוי עמדות. אנחנו רואים את ה"רגל" של ההתנגדות כמובילה את השתיים האחרות ומבקשים להעצים אותה ב-2019".

בסיכום ישיבת הנהלה שנערכה בינואר 2019 נכתב  כי התנועה מובילה פרויקטים בשם "הנכבה שלי" ו"פרויקט בחירות ישראל".

נורמליזציה, התנגדות וקשר עם הרשות הפלסטינית

'לוחמים לשלום' פועל בתור ארגון משותף ליהודים ופלסטינים בצורה שוויונית, והוא נחשב לחריג גם בקרב ארגוני השמאל הרדיקאלי בישראל, שרובם פועלים באופן חד צדדי, תוך שיתופי פעולה עם פעילים פלסטינים אשר אינם נחשבים לחלק מהארגון ואינם שותפים לקבלת ההחלטות. כתוצאה מכך, הארגון עומד בחזית ההתמודדות עם החשש של הפלסטינים מ"נורמליזציה" עם ישראל, קרי: פעילויות שנועדו לקדם שלום ודו-קיום בין ישראלים ופלסטינים, ולפגוע ב"התנגדות" הנאבקת יום יום ב"כיבוש" הישראלי.  

ביוני 2013 נערך בקבוצה הפנימית של 'לוחמים לשלום' דיון  בנושא זה, לאחר שאבנר וישניצר, ממייסדי התנועה, עדכן שהתנועה נכנסה ל"רשימות השחורות" של ארגוני הנורמליזציה בכנס BDS שנערך בבית לחם מטעם תנועת ISM. וישניצר תיאר כי תנועת ה-BDS, וגורמי האנטי נורמליזציה הולכים ומתגברים וכי פעילים פלסטינים של 'לוחמים לשלום' סופגים התקפות ברשתות החברתיות.

מצב זה עורר דיון של פעילי התנועה. הלל בדין הציע ללכת לאוניברסיטאות ומועדונים פלסטינים בשטחי A ו-B לשיח ישיר על אף הסיכון הכרוך בכך. "אינני מאמין שהמתנגדים יהרגו אותנו, אולם נוכל ככה להוכיח לפלסטינים שאנו מוכנים לסכן את עצמנו כדי להתקדם נגד הכיבוש", כתב.

אורי נוי מאיר הציע לפעול כיחידים ולא בהכרח כתנועה, וכך לנסות ולעקוף את ההתנגדות לנורמליזציה.

אבנר וישניצר הוסיף כי בשל המצב הוא "חושב שייתכן שזה אומר שאנחנו עושים חלק מן העבודה בלי דגלים בזמן הקרוב ועושים עבודה שקטה שתכליתה להגן על עצם היכולת שלנו לפעול בצד הפלסטיני". ושיניצר ציין כי "הפלסטינים שלנו עשו זאת ועושים זאת בפגישות מול נציגי הרשות בחודשים האחרונים".

 

במאי 2018 אף הותקפו  פעילי 'לוחמים לשלום' שערכו "צעדת חופש" עם שלטים וחולצות הכוללים את נושא הנכבה ו"השיבה", על ידי פלסטינים מאל-חאדר המתנגדים ל"נורמליזציה".

הפלסטינים תקפו את הצועדים ויידו לעברם ביצים ונעליים, ומספר אנשים נפגעו. בעקבות האירוע, החליטו ב'לוחמים לשלום' על "בדיקה מחדש של נושא הצעדות והפעילות הדו-לאומית הפגיעה הזו וחשיבה על פעולות אלטרנטיביות".

לאור מצב זה, ב'לוחמים לשלום' ביצעו בשנים האחרונות עוד ועוד פעולות שנועדו להוכיח כי מדובר בארגון 'התנגדות לכיבוש' ולא בארגון 'נורמליזציה', והתמודדו אידיאולוגית עם סוגיה זו. 

כך התלבטו בארגון בנוגע לבניית גן משחקים בכפר יאנון בדצמבר 2014, מאחר וחששו שמדובר בפעילות שיראו בה נורמליזציה.  מיכל הוכברג, אז רכזת קבוצת תל אביב-שכם ציינה כי בפעולות כגון אלו יש לשאול מהם היתרונות ומהו המחיר שישלמו בגין אותה פעולה.

כך למשל ניתן לראות בסרטון  שפרסמה 'לוחמים לשלום' ב-27/12/18 בו מספר פעיל הארגון נזיה רמאחה (نزية رماحة) מהכפר ג'ילזון, מדוע הצטרף לארגון. 

לדבריו, בחר להצטרף ל'לוחמים לשלום' על פני ארגונים אחרים מכיוון שמדובר ב"ארגון שעוסק בהתנגדות" ולא בארגון 'נורמליזציה'.

"אנשים עלולים לחשוב כי מדובר בארגון שעוסק בנורמליזציה, אך מה שראיתי כפעיל בארגון הזה, זה שרוב הפעילים בו הם אסירים משוחררים, צעירים שנאבקים, המאבק נמצא במרכז", אמר רמאחה. "אפילו הישראלים בארגון שתומכים בשלום מתנגדים לכיבוש, ומתנגדים לשרת את הכיבוש... תומכים במדינה פלסטינית שבירתה ירושלים".

יש לציין כי רמאחה עצמו נשפט ל-21 שנות מאסר בגין פעולות טרור, אך שוחרר בהסכמי אוסלו בשנת 1994 לאחר שריצה שמונה וחצי שנות מאסר בלבד. לדבריו, לאחר המאסר הבין כי ניתן להשיג את מטרות הפלסטינים לא רק באמצעות "מאבק מזוין" אלא גם בדרכים נוספות.

 

בין הניסיונות להוכיח כי 'לוחמים לשלום' אינו ארגון נורמליזציה, ניתן לזהות קשרים ההולכים ונרקמים עם אנשי הרשות הפלסטינית ובהם  מוחמד אל מדאני - ראש הצוות לאינטראקציה עם הישראלים, אנשי הביטחון המסכל ובכלל זה פגישה שאורגנה עם ראש הביטחון המסכל, פעילות משותפת עם מושל בית לחם ו'הוועדות העממיות', ארגון פגישה אצל נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן, פגישה עם השר לענייני גדרות והתנחלויות ועוד.

במסגרת המאמצים המתוארים לעיל, השתתפו פעילים פלסטינים וישראלים של 'לוחמים לשלום' בפגישה עם אבו מאזן ב-28/5/14. 

בפגישה, שנערכה ברמאללה מטעם פורום ארגוני השלום, נכחו פעילי 'לוחמים לשלום':  יוסרי , מוהנד, חדר, וסולימאן, אורי בן אסא, אביבה, נטע ואסף יעקובוביץ'.

הפעילים אף העניקו לאבו מאזן תעודת הוקרה עליה הודפסו סמל הארגון, דגל אש"ף ותמונת הר הבית ומסגד אל אקצא. בתעודה נכתב: "לראש הרשות מחמוד עבאס אבו מאזן, מעריכים את מאמציכם לשלום שיוויוני".

הענקת תעודה מטעם 'לוחמים לשלום' לאבו מאזן. מאי 2014

אורי בן אסא, המנכ"ל הישראלי של הארגון, כתב בסיכום הפגישה ש'אבו מאזן' נשאל בנוגע לנורמליזציה ('תטביע') וענה כי "פעילות משותפת של ישראלים ופלשתינים לקידום השלום - איננה תתביע  והוא רוצה לעודד אותה".

בן אסא הוסיף כי מדובר מבחינת 'לוחמים לשלום' בהזדמנות, וכי לדעתו על הפלשתינים, בעזרת קשריהם, צריכים "לאחוז את השור בקרניו ולהוציא נייר רשמי מהרשות שהפעילות שלנו אינה תתביעה והרשות רוצה לעודד אותה".

בן אסא ציין כי כדאי לעשות זאת באמצעות ראאד אלהדאר, קצין בכיר ב'בטחון המסכל' הפלסטיני שהינו במקביל פעיל בכיר ב'לוחמים לשלום' אשר נכח בפגישה.

 

בנוסף נערכה ב-15/9/14 פגישה  של חברי 'לוחמים לשלום' עם ראש הביטחון המסכל  הפלסטיני (המקביל לשב"כ) זיאד הב א-ריח, ועם מוחמד אל מאדני – ראש הצוות לאינטראקציה עם ישראלים ברשות הפלסטינית. 

את הפגישות ארגן ראאד אלהדאר, מי מוגדר בסיכום הפגישה כ"חבר ותיק /חדש שהוא עכשיו אחראי על הקבוצות הפלשתיניות, ומפיח רוח טובה בתנועה". בפועל, ראאד הינו קצין בכיר בדרגת סגן אלוף ב'בטחון המסכל' הפלסטיני האחראי באותה עת לפי מידע שהגיע לידינו על איסוף מידע בקרב ארגוני השלום הישראלים.

בפגישות אלו נכחו פעילי הארגון ראאד אלהדאר, סולימאן חטיב, מוחמד, נור שחאדה, ומוהנד, אבנר וישניצר, חן אלון, איתמר, מיטל ואורי בן אסא.

"המטרה המרכזית של הפגישה הייתה להביא  לכך שהרשות הפלשתינית תכיר בנו ואותנו, כתנועה רצויה שפעילותה מבורכת ואינה נורמליזציה", נכתב בסיכום הפגישה. 

"כולנו חשנו שהמטרה הושגה במלואה. ניפגשנו עם זיאד אובלריח - ראש המודיעין המסכל, ואח"כ עם מוחמד אל מדאני - ראש הצוות לאינטראקציה עם הישראלים (וחבר הועד המנהל של אש"פ), ועם ד"ר פתחי דארוויש - שהוא חבר בצוות וגם המנכ"ל של טוואסול (Tawasul). 

בשתי הפגישות, היתה הקשבה טובה, והתנהל דיון טוב. ההערכה לתנועה ולדרך פעולותינו הובעה בפה מלא. הפגישה עם מוחמד אל מאדני וציוותו היתה, ידידותית חמה וטובה במיוחד. סוכם על שיתוף פעולה עם הצוות של אל מאדאני, כאשר דר דארוויש קיבל את "המינוי" להיות המתאם ללוחמים לשלום".

בפגישה סוכם על שיתוף פעולה בין הרשות ל'לוחמים לשלום' בשני נושאים מרכזיים: "עצירת הכוונה לבניית רצף התנחלויות E2 (פעילות באזור הישוב אפרת בגוש עציון) ובתחום ערב יום הזיכרון." 

"הם הביעו הערכה רבה לפעילות הזו שלנו ומוכנים לדבר על עזרה בנושאים שעוד צריכים לאפיין. כולנו יצאנו מהפגישה, עם הרגשה טובה שנעשה פה צעד חשוב מאד".

שיתוף הפעולה עליו סוכם עם הרשות הפלסטינית ב-E2 (קמפיין נחלה) אכן קרם עור וגידים, ומי שריכז את הפעילות מטעם 'לוחמים לשלום' היה הלל ברדין. 

שיתוף פעולה זה כלל פעילויות משותפות עם מושל בית לחם, הוועדות העממיות של בית לחם ואנשי המשרד לענייני גדרות והתנחלויות ברשות הפלסטינית, שנועדו למנוע את הבניה בשכונות הצפוניות של הישוב אפרת שמדרום לירושלים.

כמו כן כלל הקמפיין פעילות עם דיפלומטים זרים.

כך מתואר כי בספטמבר 2014  נערכה פגישה בין פלסטינים מ'לוחמים לשלום' לשר האחראי על גדרות התנחלויות ברשות ולמושל בית לחם בעניין E2 ונחלה. כמו כן מתואר הקשר עם חסן ברג'ייה (HASAN BREIJIEH) העוזר של השר לענייני גדרות והתנחלויות. 

ב-8 באוקטובר 2014 בשרשור נוסף  נסקרה בהרחבה פגישת 'לוחמים לשלום' עם השר לענייני התנחלויות זיאד אבו עין ומושל בית לחם (מספר פגישות) וכן דווח שחסן יועץ השר לענייני התנחלויות רוצה "לחדש את הקשר" עם 'לוחמים לשלום' וכי יש לו בעיות של גניבת קרדיט.

ב-28 בדצמבר 2014, לאחר שהשר לענייני גדרות והתנחלויות זיאד אבו עין מת מהתקף לב בהתפרעות באזור גוש שילה, השתתפו פעילי 'לוחמים לשלום' בהפגנת "מחאה על מותו" של אבו עין, שאורגנה על ידי הוועדות העממיות באזור בית לחם.  

יש לציין כי אבו עין הינו מחבל עם "דם על הידיים" שרצח יהודים בפיגוע בטבריה, נידון למאסר עולם, ושוחרר בעסקת ג'בריל. 

לפי הדיווח בקבוצת הגוגל של הארגון, לאחר ההפגנה הוחלט שפעיל הארגון ג'מיל יערוך פגישה עם חסן ברג'ייה (ראש הועדה העממית במעסרה, שאירגן את ההפגנה) כדי לתכנן את המשך שיתוף הפעולה.

בינואר 2015  השתתפו פעילי 'לוחמים לשלום' בהפגנה נוספת יחד עם הועדות העממיות של אזור בית לחם. בהפגנה נעצרו שני פעילים ערבים.

בסיכום נכתב: "יצאנו היום להפגנה נוספת במסגרת שיתוף הפעולה עם הועדות העממיות של אזור בית לחם. אין ספק שהמסקנות מהפעם הקודמת הוסקו - לא היו אמירות בעייתיות מבחינתנו, ובהחלט נתנו לנו את הקרדיט".

 

בפברואר 2016 עדכן מוחמד עווידה, המתאם הפלסטיני בארגון, כי נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן ביקש להיפגש עם 'לוחמים לשלום'. 

 

אחת התגובות להצעה היתה הצעה של אורי זריר  כי במסגרת הידוק היחסים עם אבו מאזן, יארגנו פעילי התנועה שביתה של ערבים בעסקים שמעבר ל'קו הירוק', או יפגינו למען שחרורו של רב המרצחים מרואן ברגותי שנידון לחמישה מאסרי עולם בגין אחריותו לפיגועים בהם נרצחו ישראלים רבים.

ביוני 2016 התבקשו המעוניינים להיפגש עם אבו מאזן למלא רשימה עם פרטיהם. 

ב-17 באפריל 2017 מציין  הפעיל אורי כי "יש אפשרות להביא יותר פלסטינים (דרך המשרד של אחמד אל מדני) כפי שעשו 'נשים עושות שלום'".

ראאד (כנראה אלהדאר) אמר בישיבה כי "היה לצד הפלסטיני הרבה מאוד מגע עם אנשי אל-מדני אך הם לא רצו לבוא לדבר בצעדה". לדבריו, המגבלה שגורמת למחסור בפלסטינים  בפעילות היא הקושי בהחזר הנסיעות לפעילים. 

לצד זאת יש לציין כי בדיונים פנימיים הביעו חלק מפעילי 'לוחמים לשלום' - ישראלים ופלסטינים, ביקורת, על הרשות הפלסטינית.

בין השאר נטען כי הרשות מושחתת ואסף יעקובוביץ', אחד הפעילים המרכזיים בתנועה, אף הציע לבצע פעילות כנגד הרשות.

דיון בקבוצת המייל מאוקטובר 2012  עסק בהרצאה שהעביר לפעילי הארגון העיתונאי גדעון עשת, בה ביקר בחריפות את הרשות הפלסטינית.

אסף יעקובוביץ' ציין: "בי זה מעורר מיד סקרנות ביחס לטיב המעורבות של חברינו ב'פתח'. כלומר אני יודע שחלקם חברים ומקבלים משכורות אבל האם כולם עובדים בשבילן? וזה לא מעניין משום שזה מושחת או לא אלא משום שזה מגביל את החופש הפוליטי שלהם, ואולי יש מקום להעלות על הדעת לפחות שנרצה באותו אופן דו-לאומי למחות נגד ה"כיבוש" הפנים פלסטיני?".

יוסרי סלימאן מ'לוחמים לשלום' עם אבו מאזן במאי 2014

 

הקשר לבטחון המסכל ותפקידו של ראאד אלהדאר בקשר בין הארגונים

הביטחון המסכל הפלסטיני הוא גוף המקביל לשב"כ הישראלי, ומתפקד כגוף ריגול ומודיעין הן בתוך האוכלוסייה הפלסטינית והן כלפי ישראל.

מהחומר שנסקר עולה כי הביטחון המסכל ניהל קשרים עם פעילי 'לוחמים לשלום' ואף עקב אחרי פעילותם, כאשר לעיתים אנשיו עורכים שיחות עם פעילים פלסטינים מהארגון.

בניסיון להימנע מתיוג הארגון כארגון נורמליזציה, נערכה ב-15/9/14 פגישה  של חברי 'לוחמים לשלום' עם ראש הביטחון המסכל הפלסטיני גנרל זיאד הב א-ריח. 

את הפגישות ארגן ראאד אלהדאר, שמוגדר בסיכום הפגישה שכתב אורי בן אסא, כ"חבר ותיק /חדש שהוא עכשיו אחראי על הקבוצות הפלשתיניות, ומפיח רוח טובה בתנועה". אלהדאר, כפי שיורחב להלן, הינו קצין ביטחון מסכל פלסטיני בדרגה המקבילה לסגן אלוף.

בפגישה עם גנרל א-ריח נכחו ראאד אלהדאר, סולימאן חטיב, מוחמד, נור שחאדה, ומוהנד, אבנר וישניצר, חן אלון, איתמר, מיטל ואורי בן אסא.

"המטרה המרכזית של הפגישה הייתה להביא  לכך שהרשות הפלשתינית תכיר בנו ואותנו, כתנועה רצויה שפעילותה מבורכת ואינה נורמליזציה", נכתב בסיכום הפגישה. "כולנו חשנו שהמטרה הושגה במלואה", נכתב וצוין כי "ההערכה לתנועה ולדרך פעולותינו הובעה בפה מלא".

כאמור, יחסי 'לוחמים לשלום' עם הביטחון המסכל התבטאו לאורך השנים גם במעקב של 'הבטחון המסכל' אחר הפעילים.

כך ב-6 באפריל 2017 דווח בסיכום ישיבת היגוי  של הצד הישראלי ב'לוחמים לשלום' כי המודיעין הפלסטיני חקר בטלפון את הפעילים הפלסטינים מקבוצת רמאללה – תל אביב, על הפגישות עם הישראלים ולכן המפגשים בהקפאה.

 

קצין שב"כ פלסטיני בשירות פעיל – ממייסדי ארגון "לוחמים לשלום"

ראאד אלהדאר  (אבו מחמוד) הינו קצין בביטחון המסכל הפלסטיני בדרגה המקבילה לסגן אלוף, ואחד ממייסדי ארגון 'לוחמים לשלום'. 

באוקטובר 2019 פרסמנו בארגון "עד כאן" את עובדת היותו של אל הדאר קצין ביטחון מסכל פעיל במקביל להיותו "פעיל שלום" כביכול.

בארגון 'לוחמים לשלום' פעלו בכדי לסכל את פרסום הדברים.

ראאד אלהדאר (Raed Alhadar) הינו מחבל מורשע שישב בכלא הישראלי שלוש שנים בגין ניסיון לבנות פצצה לאחר שהיה מבוקש במשך שנה, כמו שסיפר באחד ממפגשי הארגון בשנת 2007: 

 

בצעירותו הצטרף אלהדאר כנער לפת"ח ועסק בפעילות טרור כגון זריקות אבנים, הבערת צמיגים, בקת"בים וכדו'.

עם הקמת הרשות הפלסטינית בשנות התשעים, החל אלהדאר לעבוד במשרד הפנים הפלסטיני ולאחר מכן בבטחון המסכל הפלסטיני, בו הוא עובד גם כיום בדרגת לוטנט-קולונל (מקביל לסגן אלוף).  באפריל 2015 סיים אלהדאר קורס מפקדים של הבטחון המסכל.

אלהדאר, יליד 1972, מוצאו מיטא שבהר חברון,  מתגורר כיום ברמאללה.

אלהדאר לבוש במדי מנגנון הבטחון המסכל הפלסטיני, 31/12/2018. 

ראאד אלהדאר (בעניבת פסים אדומה) בטקס סיום קורס מפקדים של הבטחון המסכל, כשלצווארו צעיף עם הסמל של מנגנון הבטחון המסכל, 17/4/2015. 

 

תמונת מחזור של מסיימי קורס המפקדים של הבטחון המסכל באפריל 2015. ראאד אלהדאר עומד רביעי משמאל

אלהדאר (שורה עליונה, שישי משמאל) עם גנרל זיאד הב-אלריח (חמישי משמאל) ראש הבטחון המסכל הפלסטיני, בטקס הסיום אפריל 2015

ראאד אלהדאר אוחז בתעודת סיום קורס המפקדים של הבטחון המסכל, אפריל 2015 (אלהדאר מימין למטה)

נוסח תעודת הסיום של קורס המפקדים בבטחון המסכל, שניתנה למשתתפי הקורס

 

אלהדאר היה ממייסדי 'לוחמים לשלום' כשהחל הארגון לפעול בשנת 2006,  ושימש בתפקידי מפתח בארגון עד לשנת 2018, והשתתף בפעילויות הארגון בארץ ובחו"ל בתדירות גבוהה.‎‏‏  אלהדאר נשלח להיות ממקימי הארגון כחלק מעבודתו בבטחון המסכל, כדי לעקוב מקרוב על הקשרים בין הישראלים לפלסטינים, כמו פעילי בטחון מסכל שנשלחו להיטמע בארגוני שלום ישראלים-פלסטינים אחרים.

כך למשל, ניתן למצוא את אלהדאר מופיע בתמונות שמפרסם 'לוחמים לשלום' בדף הפייסבוק שלו, בפעילויות הארגון:

הפגנה של ארגון "לוחמים לשלום" לתמיכה בעהאד תמימי, הנערה הפלסטינית שנעצרה לאחר שהיכתה קצין וחייל צה"ל בכפר נבי סלאח (אלהדאר עומד ראשון משמאל, נטע חזן עומדת שביעית משמאל, פורסם ב-13/1/2018): 

 

ראאד אלהדאר בפעילות של 'לוחמים לשלום' שנערך במחנה 'צומוד' שדרום הר חברון ב-26/5/2017: 

ב-26/3/2017 השתתפו נטע חזן וראאד אלהדאר בפסטיבל -  A Matter of act night 2017שנערך בהולנד, מטעם 'לוחמים לשלום': 

ב-14/9/2017 השתתף אלהדאר בכנס "תקווה משותפת" בקלנסווה כנציג של 'לוחמים לשלום:

בשנים 2014-2018 (לכל הפחות) שימש אלהדאר כמתאם/מלווה הקבוצות מהצד הפלסטיני  - אחד התפקידים הבכירים בארגון ובין השאר גייס פעילים נוספים ל"לוחמים לשלום":

 

אל-הדאר בתפקיד המתאם בין השמאל הקיצוני לבכירי הרש"פ 

ב- 28/05/2014 נפגשו פעילי "לוחמים לשלום" עם אבו מאזן ברמאללה , בסיכום הפגישה שכתב אורי בן אסא הוא מציע כי הפעילים הפלשתינים בעזרת קשריהם, צריכים "לאחוז את השור בקרניו ולהוציא נייר רשמי מהרשות שהפעילות שלנו אינה תתביעה והרשות רוצה לעודד אותה". בן אסא ציין כי כדאי לעשות זאת באמצעות ראאד שנכח במקום, אך לא הופיע ברשימת המשתתפים כפעיל 'לוחמים לשלום'.

ואכן, מההתכתבויות עולה כי ארבעה חודשים לאחר מכן, ראאד אלהדאר היה אחראי על תיאום פגישות  בין פעילי 'לוחמים לשלום' לראש הביטחון המסכל הפלסטיני (המקביל לשב"כ) זיאד הב א-ריח, ומוחמד אל מדאני – ראש הצוות לאינטראקציה עם ישראלים ברשות הפלסטינית. פגישות אלו נערכו ב-15/9/14, ובסיכום הפגישות שכתב אורי בן אסא, מוגדר ראאד אלהדאר כ"חבר ותיק /חדש שהוא עכשיו אחראי על הקבוצות הפלשתיניות, ומפיח רוח טובה בתנועה".

בנוסף היה אלהדאר אחראי על כניסת פלסטינים לישראל מטעם הארגון, וזאת בשיתוף פעולה מהצד הישראלי של הארגון עם נטע חזן פעילה ותיקה של 'לוחמים לשלום', זאת במקביל להיותו קצין בביטחון המסכל הפלסטיני.

כך נכתב במרץ 2015 כי אלהדאר אחראי יחד עם נטע חזן על אישור רשימות השמות של הפלסטינים הנכנסים לטקס יום הזיכרון בישראל. 

יש לציין כי מסיכום ישיבת וועדת היגוי חד לאומית של 'לוחמים לשלום' מדצמבר 2014 אף עולה כי הצד הפלסטיני בארגון ביקש לשלם לראאד אלהדאר על עבודתו החשובה בארגון, בניגוד למרבית הפעילים הפועלים בהתנדבות. 

קצין שב"כ פלסטיני מייצג את 'לוחמים לשלום' ברחבי העולם

 

בינואר 2015 ראאד אלהדאר ופעיל בשם בן מ'לוחמים לשלום' שהו יחד בגרמניה במסגרת התנועה ו"התקרבו מאוד". 

 

באוקטובר 2015 זכה ארגון 'לוחמים לשלום' בפרס מטעם ארגון Fellowship of Reconciliation. ראאד אלהדאר שימש כנציג הפלסטיני של 'לוחמים לשלום' בטקס קבלת הפרס בועידה השנתית של הארגון בניו יורק. 

 

במרץ 2017 השתתף ראאד אלהדאר בנסיעה להולנד מטעם 'לוחמים לשלום' יחד עם נטע חזן, ג'מיל אל קאסוס ואסף יעקובוביץ'.  

במקביל לנסיעה מטעם "לוחמים לשלום" אלהדאר ניצל את הנסיעה להולנד לפגישות עם בכירים פלסטינים ועם השגריר הפלסטיני בנציגות הפלסטינית הרשמית בהולנד 

פעילות נגד גדר ההפרדה ב-15 ביולי 2016

 ב-5 ביולי 2016 שלח עיסא אבו עראם,  בכיר בבטחון המסכל הפלסטיני בדרגת ליווא' (מקביל לאלוף בצה"ל) מכתב שסווג כ'סודי ביותר' למנהל הבטחון המסכל – גנרל זיאד הב-אלריח. במכתב דיווח אבו עראם כי מתוכננת פעילות של 'לוחמים לשלום' בהשתתפותם של כ-1,000 פלסטינים וישראלים נגד גדר ההפרדה, בתאריך 15 ביולי 2016. 

על-פי הדיווח, תיאם אבו עראם את הפעילות עם פעיל המנגנון ראאד אלהדאר ועם נטע חזן פעילת 'לוחמים לשלום', שנמצאת ביחסים "איתנים ומתמשכים" עימו. אבו עראם מבקש לעדכן את פעילי הבטחון המסכל בבית לחם לגבי הפעילות הצפויה, ומבקש "להעניק להם (את) כל הדרוש להצלחת הפעילות".

גנרל זיאד הב-אלריח, מנהל הבטחון המסכל ליווא' עיסא אבו עראם, כותב המסמך

צילום המכתב:

 

תרגום המכתב, מאושר על ידי עורך דין:

כפי שצויין במכתב הסודי, ביקש אבו עראם, שסניף בית לחם של הבטחון המסכל יעניק את כל הסיוע הדרוש להצלחת פעילות זו של 'לוחמים לשלום'. ואכן, ארגון 'לוחמים לשלום' ערך צעדה לציון עשור לפעילות 'לוחמים לשלום' בתאריך שהוזכר במכתב,  בהשתתפות מאות פלסטינים וישראלים שמחו נגד גדר ההפרדה באזור מחסום המנהרות שמדרום לירושלים. נטע חזן וראאד אלהדאר מהביטחון המסכל, שתיאמו מראש את הצעדה כמפורט במכתב, השתתפו בצעדה ואף נאמו בה. בנאומה אמרה חזן כי "מחובתי לעמוד לצד אחיותיי ואחי הפלסטינים, כי המאבק שלהם הוא המאבק שלנו". 

ראאד אלהדאר, מוחא כפיים במרכז התמונה. 

 

פעילות נוספת של  ראאד אלהדאר ב- Taghyeer – Change

במהלך שנת 2016 הוקם ארגון בשם Taghyeer – Change (שינוי בעברית).  מקים הארגון הוא עלי אבו עוואד,  אך יחד איתו הקימו את הארגון גם ראאד אלהדאר וריאד אלהליס.

ב-24/9/16 דיווח  סטפן שטרן (Stephen R Stern), ראש ידידי הארגון, על הפעילות הפומבית הכמעט ראשונה של  Change שנערכה ביריחו, ולפי הפרסום היו במקום כ-3,000 איש, בהם מושל יריחו. בתיעוד מהמקום נראה גם קצין ממנגנוני הבטחון של הרשות הפלסטינית בקהל. 

הארגון נמצא בקשרים הדוקים עם המשרד לענייני התנחלויות וגדרות ברש"פ שבראשו עומד וואליד אסאף ופועל עמו בשיתוף פעולה מאז שנוסד הארגון ב-2016.

לסיכום,

מאז הקמתו פעל בשורות 'לוחמים לשלום' קצין בכיר בבטחון המסכל הפלסטיני בשם ראאד אלהדאר, האחראי על איסוף מידע בארגוני השלום הישראלים. 

קצין זה ייצג לאורך השנים את הארגון באירועים פומביים בישראל ובחו"ל, בעוד הוא נושא בתפקיד בטחוני פלסטיני, כשבמקביל הבטחון המסכל חקר את פעילי 'לוחמים לשלום' בחשד שהם מקדמים נורמליזציה עם ישראל. 

יתרה מכך, פעילות השטח של הארגון תואמה עם הבטחון המסכל ויתכן אף שקיבלה ממנו סיוע, והקצין הבכיר אף תיאם פגישה ונכח בה בין ראש מנגנון הבטחון המסכל לבין בכירי 'לוחמים לשלום' הישראלים, שבמהלכה הובעה שביעות רצון רבה מצד ראש המנגנון מפעילות הארגון.

זאת, כאשר המדיניות של הארגון היא להשיג הכרה פלסטינית רשמית כי הם משרתים את הצד הפלסטיני במאבק "בסיום הכיבוש", ואינם מקדמים שלום או דו-קיום בין פלסטינים לישראלים.

 

תמיכה ב'זכות השיבה' של הפלסטינים לתוך ישראל

נושא 'זכות השיבה' הוא נושא רגיש בחברה הישראלית, ובמשך השנים ארגון 'לוחמים לשלום' ניסה שלא להביע עמדה ברורה בו.

אולם בשנת 2018 פרסם הארגון סרטון של פעיליו המרכזיים כי הוא תומך בזכות השיבה של הפלסטינים לתוככי מדינת ישראל.

בפוסט  שפרסם הארגון ב-30 למרץ 2018 לכבוד 'יום האדמה'  נכתב בין השאר:

"הכרה בזכות השיבה היא הכרה בקשר העמוק של פלסטינים לאדמות בהן התגוררו לפני 1948 ולעוול הגדול שנעשה להם כאשר גורשו מהן.

הכרה בזכות השיבה אינה זהה לתמיכה בחזרת כל הפליטים לאדמותיהם המקוריות, מכיוון שישנן דרכים שונות בהן ניתן יהיה לממש זכות זאת במסגרת הסכם שיהיה מקובל על שני העמים. יש להבחין בין הכרה בקיומה של הזכות ובין הדיון בפתרונות הפוליטיים למימושה....

זכות השיבה מהותית לאופן בו הפלסטינים מגדירים את עצמם ואת זהותם הלאומית. זכות זו אינה תלויה באף הסכם ולא ניתן להציב לה תנאים.....".

לפוסט צורף סרטון בו השתתפו פעילים מרכזיים בארגון, שהצהירו כי הם תומכים בזכות השיבה.

הצהרה זו גררה תגובות חריפות כנגד הארגון.  

 

פעילות להעמדת בכירים ישראלים לדין פלילי בבית הדין הבינלאומי בהאג

ביוני 2018 דווח  על התארגנות של פעילי 'לוחמים לשלום' ופעילים נוספים בניסיון ליחס לשופטים ישראלים פשעי מלחמה בבית הדין הבין לאומי בהאג, בשל פסקי דין שמסרו בישראל בנוגע לפלסטינים שקיבלו צווי פינוי בבקעת הירדן.

"איתמר עדכן על פגישה עם רון אדרי איש יח"צ/פרסום (We Love Iran). בצפון הבקעה ישנה קהילה של 200-300 איש שקיבלו צו פינוי. הרעיון הוא לצאת עם קמפיין מוגבל בזמן. קמפיין של האשמה בפשעי מלחמה, לנסות להגיע לבית המשפט הבין לאומי בהאג. לייחס לשופטים אחריות אישית מלאה על פסקי הדין שהם מוציאים כאן. כמו כן, ישנה פעילות רבה של ארגונים שונים בחאן אל אחמר. ישנם כמה כיווני פעולה שלנו, הכוללים פעילות שטח שכבר נעשית ע"י קבוצת י-ם יריחו. ופעילות בכיוון המשפטי שתואר כאן. נגה הוציאה היום מייל על הפעילות המתוכננת", נכתב בעדכון של התנועה. 

ביום 12 במאי 2020 נשלח  מכתב מעורך הדין של 'לוחמים לשלום' לחברי הכנסת, בו הם מזהירים את חברי הכנסת מהצבעה בעד סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, שעלולה לגרום להעמדתם לדין בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג בגין פשעים חמורים לפי החוק הבינלאומי ולנקיטת סנקציות בינלאומיות אישיות נגדם. במכתב מאיימים חברי התנועה על חברי הכנסת שיפגעו אישית אם יצביעו בעד הסיפוח, ופירטו איך בעבר מנהיגים ברחבי העולם הועמדו לדין פלילי בארצם או בבית הדין הבינלאומי בהאג בשל מעשים שביצעו בתמיכת האמריקאים.

בהתייחסות למכתב ששלחו כתב סולימאן חט׳יב, מהמובילים הפלסטינים של 'לוחמים לשלום', כי 

״אנו מניפים תמרור אזהרה בפני ההנהגה הישראלית ומבהירים כי למהלכים פזיזים ומסוכנים כמו סיפוח השטחים יהיה מחיר כבד אותו עלולים יהיו לשאת באופן אישי כל אחד ואחת מחברי הכנסת שיתמכו במהלך. החלטה בעד הסיפוח תפגע בזכויות האדם שלי ושל כל פלסטיני, ותקבע מציאות של אפרטהייד. לכן הפניה הזו היא צעד ראשון בדרך להתקוממות נגד משאלת הלב של נתניהו וטראמפ להבעיר את האזור, והיא תתווסף למחאות עממיות נרחבות של הרחוב הפלסטיני - שלא יסכים לאף מהלך של נישול וסיפוח, ולא ייתפשר על אף פתרון זולת שלום צודק.״ 

 

כלומר, לא די שהארגון מאיים אישית על חברי הכנסת, הוא גם מאיים באלימות של הפלסטינים כנגד ישראל.

כפי שהובא לעיל, הארגון החליט בשנת 2019 החלטה אסטרטגית – עקרונית כי הוא ארגון "התנגדות לכיבוש" ולא ארגון זכויות אדם או "ארגון שלום". דברים אלו משתלבים היטב עם עובדות נוספות שהובאו לעיל המעידות כי הארגון משרת את מטרות הפלסטינים באופן מוחלט, ואף מדבררים אותם לאוזני הציבור הישראלי.

תמיכה באלימות ועבירות על החוק

ב'לוחמים לשלום' מצהירים שוב ושוב כי הם מתנגדים לאלימות, אולם נדמה כי כאשר בוחנים את עמדותיהם של פעילי הארגון, השאלה מהי אלימות הינה סובייקטיבית.

ב-3/7/14 תועד , זמן קצר לאחר חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, פעיל הארגון מיכאל אלכסנדר  מעודד פלסטינים במפגש של התנועה בכפר יתמא לבצע אינתיפאדה שלישית. "אני לא אמור להגיד את זה כי אני מ'לוחמים לשלום', אבל נראה לי שהישראלים יצאו מפה רק אם תעשו אינתיפאדה שלישית", אמר.

בנוסף, במסמך אסטרטגיה משנת 2015, מופיעות שאלות לדיון ובהן מהי ההגדרה של התנועה לפעילות לא אלימה. 

שאלה ברוח דומה עלתה גם בסדנה להובלת קמפיינים של מאבק לא אלים שנערכה בקפריסין בתאריכים 22-26.7.17. שם אף ניתן לראות כי נערך דיון אודות "הסיכוי לשנות את דעת הקהל בישראל, לגבי - ואיך לא – האם זריקת אבנים היא אלימות". 

הסדנה נערכה בהנחיית פרופ' פאולה גרין ופרופ' סטלאן וינטהאגן.

השתתפו בה הפעילים הישראלים: מיכל הוכברג, איתמר פייגנבאום, נגה הרפז, תולי פלינט, אביגיל קורי, נעם ארונוביץ', נטע חזן, דור היימברג, סופי (סארורה) שור ואודי גור, והפלסטינים: ריאד הליסי, יוסרי סלאמין, מוחמד עווידה, איימן חילו, סוסו, דוניה, מופידה, נזי, עזיז, נידאל ועולא".

פרופסור סטלאן העביר הרצאה אודות "המאפיינים של אי-אלימות", ופרופסור גרין העביר תרגיל "'מסכים – לא מסכים' ביחס ל-NV ו-CFP, למשל על הסיכוי לשנות את דעת הקהל בישראל, לגבי --- ואיך לא – האם זריקת אבנים היא אלימות".

בנוסף נכתב בסיכום הסדנה כי הפעילים למדו בה על 3 צעדים ליצירת קמפיין, כאשר שיאו של הקמפיין הוא עליית מדרגה אל פעילויות לא חוקית.

שלבי הקמפיין הם: 1. פרסום- לגרום לאנשים להיות מודעים למתרחש (מידע, סמינרים, מפגשים, דיבייטים). 2. פעילויות חוקיות שמתמודדות עם הבעיה. 3. עליית מדרגה אל פעילויות לא חוקיות (כמו אי ציות).

לאחר רצח אביתר בורובסקי הי"ד במאי 2013 בצומת תפוח בידי מחבל פלסטיני, התעורר ב'לוחמים לשלום' דיון האם לגנות את הרצח בהודעה פומבית. בדיון  התעוררה מחלוקת בין פעילים בארגון שתמכו בהודעת גינוי, לבין ההנהגה שהתנגדה להוצאת גינוי פומבי.

אחד הפעילים, עדי סופר,  אף כתב כי "אני מרגיש יותר צורך להגיב על אלימות המתנחלים שאחרי, מאשר לרצח הזה שיותר קל לי להבין מה הביא אותו".

גם אי הציות לחוק עלה בפעילות 'לוחמים לשלום' מספר פעמים.

כך למשל פעילת הארגון תועדה בידי שתול "עד כאן" מספרת כי הסיעה בניגוד לחוק פעילים פלסטינים שהיו שב"חים. 

בדיון במרץ 2013  כתב חן אלון מבכירי הארגון כי "מאז ומתמיד ב'לוחמים לשלום' אנחנו רואים וממסגרים את חוגי הבית שלנו כדיאלוג אקטיבי: כלומר דיאלוג שמהווה התנגדות אקטיבית להפרדה, לעתים עד כדי הסגת גבול ואי-ציות לחוקים ולצווים (שטח צבאי סגור, שטח אסור לכניסת פלסטינים ו/או ישראלים, זמן מלחמה, זמן מתקפה על עזה, שעת חירום וכו')."  

פעילות לכאורה בלתי חוקית בסגנון זה נערכה ב-6/7/19, כאשר קבוצת מרכז של 'לוחמים לשלום' פתחה  חסימה שהציב המנהל האזרחי בכניסה למסעדה הלבנונית בכפר מרדה על כביש 5, חסימה שנועדה למנוע מפגע תעבורתי חמור בחיבור המסעדה באופן לא חוקי לכאורה לכביש 5 תוך סיכון הנוסעים בכביש.

"ככה מייצרים סולידריות, ככה מייצרים התנגדות בלתי אלימה", כתבו בארגון וטענו כי המנהל האזרחי ביצע את החסימה בעקבות פעילות של תנועת "רגבים".

 

תמיכה בסרבנות גיוס לצה"ל

הסרבנות עומדת בבסיס הקמת 'לוחמים לשלום', והתנועה הוקמה על ידי פעילים ישראלים שסירבו לשרת ביהודה ושומרון. 

יחד עם זאת, ב'לוחמים לשלום' מקפידים לאורך השנים לא לפרסם תמיכה זו באופן פומבי ככל הנראה מתוך רצון להמשיך להשפיע על צעירים ציונים לפני צבא, בדומה לפעילותם הענפה במכינות הקדם צבאיות.

מההתכתבויות הפנימיות עולה כי פעילי התנועה תומכים ברובם המוחלט בסירוב לשרת ביהודה ושומרון בפרט ובצה"ל בכלל, וכי מייסדי התנועה אף רואים בעמדה זו "אבן יסוד" של התנועה. התנועה עצמה אף הביעה כתנועה תמיכה פנימית בפעולות אלו של סירוב.

החשש של פעילי התנועה הוא מפני סגירת דלתות במכינות ובקבוצות נרחבות בחברה הישראלית, במידה והתנועה תתויג כתנועת סירוב בדומה ל"פרופיל חדש" או קואליציית "מסרבות". לפיכך, הם נזהרים מתיוג התנועה בהקשרים אלו.

ראשית מתברר כי בקובץ של "שאלות ותשובות"  שרובו הוכנס לאתר התנועה באנגלית,  מופיעה שאלה ותשובה בנושא השירות הצבאי, אך זו לא פורסמה באתר. התשובה כוללת עמדה רשמית על כך ש"לא נכון שחברי התנועה ישרתו בשטחים".

Refusal to serve in the army, and or in the west bank /Palestine.

"התנועה אינה פציפיסטית, ואינה דוגלת באי שירות בצבא. יחד עם זאת אנחנו נגד השימוש של מדינת ישראל בכח צבאי כדי לכפות את הכיבוש, כמו גם חושבים שמפגש של ישראלי מהתנועה שמשרת בשטחים עם פלסטיני מהתנועה הוא בלתי אפשרי. בהתאם אנחנו סבורים שלא נכון שחברי התנועה ישרתו בשטחים. חברים בתנועה מוצאים את הדרך, כל אחד בדרכו שלו, איך לא לשרת בשטחים".

נראה כי התנועה נמנעת מלפרסם בעברית תכנים שמזהים אותה עם סרבנות. כך למשל, חתמו מנהלי התנועה על מכתב שנשלח ב-10 ביוני 2020 לשר החוץ הגרמני, הייקו מאס, לקראת ביקורו בישראל בנושא החלת הריבונות ביהודה ושומרון. במכתב שלא פורסם בישראל, מתריע הארגון יחד עם ארגוני שמאל קיצוני נוספים הפועלים לעידוד סרבנות שירות בצה"ל, כגון 'יש גבול' ו'מסרבות', כי פעולת החלת הריבונות ביו"ש דומה לסיפוח של אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, והיא במשתמע עלולה להביא אחריה שואה שתבצע ישראל בפלסטינית, בדומה לשואה שביצעה גרמניה הנאצית ביהודים. במכתב עצמו, מעידים החותמים על עצמם שהם ארגוני סירוב גיוס לצה"ל: 

מההתכתבויות בין הפעילים בתנועה עולה כי לתנועה יד ורגל בסרבנות וקבוצת הגוגל גרופ אף מהווה פלטפורמה לעצומות סרבנות.

כך ב-29.4.14 פרסם  פעיל בשם ארז מ'לוחמים לשלום', קריאה להצטרף למכתב מילואימניקים המסרבים לשרת בצה"ל (ולא רק ביהודה ושומרון).

ארז הזמין את חברי 'לוחמים לשלום' להצטרף למכתב ומבקש לשמור זאת בסוד. מארגן המכתב הוא ליאור בן אליהו, פעיל שמאל מוכר.

"חברים וחברות שמ"פים ושמ"פיות, בסוף מאי הולך לצאת מכתב הצהרה פומבי של חיילי וחיילות מילואים על סירוב לשרת במילואים לאור המצב הנוכחי (משחקי הכאילו משא ומתן, סרבנות השלום של ישראל, הספינים וכו' - נו טוב, אני לא באמת צריך להסביר לכם למה...) 

יש כבר מספר התחלתי של 40 חיילי מילואים שחתומים על המכתב והצפי ש"יתגייסו" למכתב עוד רבים וטובים. הכוונה היא מילואים בכלל, לא רק בשטחים. התחושה היא שסירוב רק לגבי שירות פיזי בשטחים כבר לא מספיק עוד וגם לא באמת מגודר ומוגדר היטב (שהרי כמעט כל שירות מילואים גם שלא בשטחים פיזית תורם, באופן ישיר או באופן עקיף, למכונת הכיבוש ולמדיניות התוקפנות והמדון של הממשלה הנוכחית).

יש לשמור את העניין בסוד כדי לשמר, לשלוט ולמקסם את האימפקט. יחד עם זאת, אם אתם מכירים אנשים נוספים שעשויים לרצות להצטרף אנא בדקו איתם אבל אנא במטותא אל תדברו על זה ככה סתם בפרהסיה.

אני יוצא לחו"ל ולכן מי שמעוניין להצטרף מוזמן לפנות ישירות לליאור בטלפון 052-3666474 (יש לציין שזה דרכי ושאתם מ'לוחמים לשלום', זאת מטעמי זהירות) ואז ישלח אליכם נוסח המכתב באופן פרטי. 

אני קורא לכם לשקול בינכם ובין עצמכם אם זה מתאים לכם ואם אתה מוכנים למחיר החשיפה שחתימה על מכתב פומבי כזה עלולה ליצור ובמידה שכן, קורא לכם להצטרף. אם יש שאלות, אתם מוזמנים לשאול. שלכם באהבה וגעגועים, ארז".

המכתב פורסם  בסופו של דבר ב-24/7/14 וחתמו עליו כ-55 פעילים.

ב-7.6.14 הועבר ע"י אבנר הורביץ, פעיל מרכזי בארגון, מייל בקבוצה  ובו הודעה על מכתב הסרבנים של יחידת 8200  והוצע לבוגרי היחידה הפעילים ב'לוחמים לשלום' להצטרף לעצומה באמצעות פנייה לאדם בשם מני.

ב-15.6.14, בעקבות ראיון של חן אלון בגלי צה"ל בתכניתו של רזי ברקאי, התעורר דיון בין הפעילים בנושא הסרבנות והתנועה. פעיל התנועה וסרבן בעצמו בשם מיכאל אלכסנדר, העלה את נושא הסרבנות לדיון.

יניב בלחסן (ששימש כמתאם קבוצת טול כרם של הארגון ) כתב לו: 

"למרות שאיני סרבן מדופלם, כשהצטרפתי לתנועה הבנתי כי נדבך חשוב באתוס של התנועה הוא הסירוב להמשיך לקחת חלק במאבק האלים בין שני העמים. בצד הישראלי סירוב זה בא לידי ביטויי גם בסרבנות להמשיך לשרת את השלטון הצבאי שמושת על אוכלוסייה כבושה, בצד הפלסטיני סירוב זה מתבטא בהימנעות (מושג שאני משאיל כאן מחברי לקבוצה אורי צמרת) של חברינו הפלסטינים מהצטרפות להתנגדות אלימה לכיבוש הישראלי.  כמובן שכיום אופי החברים בתנועה משתנה ואנו קולטים חברים שלא היו לוחמים בצד הישראלי או כאלה שלא ישבו בכלא בצד הפלסטיני, אבל נדמה לי שכולנו צריך להכיר ולהוקיר את אותה סרבנות דו-לאומית ראשונית שאיחדה את "דור המייסדים"".

אבנר וישניצר, ממייסדי וראשי הארגון ענה לבלחסן וכתב: 

"התנגדות למנגנון אנטי דמוקרטי היא אקט דמוקרטי מן המעלה הראשונה. באשר לנקודה שהעלה מיכאל, ברור שלא כל חברי התנועה סירבו בפועל ומעולם לא הייתה דרישה שיעשו כך. מה שכן, התנועה מבוססת על ההימנעות של אנשיה מהשתתפות פעילה בכיבוש ובאלימות".

וישניצר השווה בין שירות בצה"ל לזריקת בקבוקי תבערה ע"י פלסטינים על רכבים ישראלים: 

"האם היינו יכולים לשתף פעולה עם פלסטינים שמפגינים איתנו, נפגשים עימנו, ובשבוע שאחר כך הולכים לזרוק בקבוקי תבערה על רכבים ישראלים? האם הם מצדם יכולים לקבל ישראלים שמפגינים אתם נגד מנגנון הכיבוש ויום אחרי זה הולכים לשרת אותו? חישבו איזו פגיעה אנושה באמון ההדדי תהיה אם הקוד הזה יופר. במלים אחרות, ההימנעות מהשתתפות בכיבוש ובאלימות היא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לקיומה של 'לוחמים לשלום'. לכן, יניב, אין מדובר במשהו שהיה נכון רק בשנים הראשונות וזה לא עניין של כבוד למייסדים. ההימנעות מאלימות היא היא היסוד ורק עליה ייכון הבניין כולו." 

באפריל 2015 הודיע  ירון קפלן, אז לוחם סדיר בנח"ל וחבר ב'לוחמים לשלום' על כוונתו להודיע על נפקדות וסירוב להמשיך לשרת בצה"ל.  הוא שיתף בקבוצה בחוויותיו ותיאר כיצד חגי מטר סייע לו בסרבנות ובתובנות על המהלך. מיכאל פעיל 'לוחמים לשלום' משתף מניסיונו כסרבן מילואים ומביע תמיכה בקפלן.

קפלן אף מזמין את חברי התנועה לתמוך בו אך אומר שלא יודע מה עמדת התנועה על סרבנות מקיפה. 

גם חן אלון הביע תמיכה בירון כשזה הודיע בקבוצת הגוגל על כוונתו לפשוט את המדים. 

ב-28.5.15 שמרי צמרת, סרבן ותיק, הציע  בקבוצת הגוגל להצטרף לרשת תמיכה בסרבנות  וקורא ל'לוחמים לשלום' כתנועה שקמה על רקע הסרבנות, לחרוט זאת על דגלה ולתמוך בסרבנים.

בישיבת היגוי חד לאומי  שנערכה ב-5.11.16 עלה נושא הסרבנות לדיון, מאחר ותמר אלון, בתו של חן אלון, אחד ממייסדי התנועה וסרבן שירות מילואים בפני עצמו,   תכננה לסרב להתגייס לצה"ל.

פורסם כי אחד הדברים שגרמו לה לקבל את ההחלטה היה נאומים ששמעה בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני שמפיקה התנועה. 

התנועה הביעה תמיכה מלאה בחן ובבתו, אך החליטה לא להיות בפרונט התקשורתי של העניין. 

"הבת של חן עומדת לסרב להתגייס. הולך להיבנות סיפור משפחתי בתקשורת. כתבת מגאזין  משותפת של שניהם. ידברו על 'לוחמים לשלום'. אחד הדברים שגרמו לה להחליט לסרב זה הנאומים של ערב ויגאל בטקס יום הזיכרון". 

פעיל בשם אייל הוסיף כי הוא "יודע לפחות על עוד מישהו שבעקבות הטקס החליט לא להתגייס". 

לגבי הקמפיין ותנועת מסרבות המלווה את סרבני הגיוס נכתב בסיכום הפגישה כי "כ'לוחמים לשלום' לשתף פעולה מרחוק. אנחנו שותפים אך לא מעודדים לסרב, זה לא הדגל שלנו. 'לוחמים לשלום' יהיו מעורבים אך לא בפרונט. לא שותפים לקמפיין". 

מיה כץ, פעילת התנועה כתבה כי מדובר בהחלטה קריטית שכן קריאה פומבית לסרבנות עלולה לשרוף את הארגון במכינות ובחו"ל: 

"זו החלטה מאוד קריטית, זה ישרוף אותנו במכינות ובחו"ל אם אנחנו קוראים לסרבנות. הציבור לא עושה הבחנה בין סירוב לשרת בשטחים לבין סירוב כללי. בקמפיין אין ניואנסים". 

היא הוסיפה כי יש "להתכונן שתהיה תקשורת שתזכיר אותנו יציגו את חן כסרבן מילואים ופעיל ב'לוחמים לשלום'". 

החשש של כץ אינו סתמי. מכינות רבות מזמינות את פעילי 'לוחמים לשלום' להרצאות או מגיעות להשתתף בסיורים המודרכים על ידי אנשי הארגון.

מהחומר עולה כי פעילות זו חשובה לארגון באופן מיוחד. יש לציין כי באחד מסיורים אלו,  מכינה התבקשה לעזוב את מקום המפגש ב'טליתא קומי' שבבית ג'אלה בגלל שמאבטח הקבוצה שנשא נשק ארוך, נכנס לתוך המבנה בניגוד להנחיית הפלסטינים שיישאר באוטובוס.

בעקבות כך סולקה הקבוצה מהמקום ופעילי 'לוחמים לשלום' המשיכו להרצות בפניהם באוטובוס.

נתן לנדאו, בעצמו סרבן שירות  הוא אחד המדריכים המרכזיים של המכינות, ומהמסמך עולה כי איתו פועלים בתחום גם אודי (כנראה גור), פעילה בשם עדי, ודנה עופר. 

לאחר שתמר אלון אכן סירבה להתגייס היא נכלאה, ובקבוצת הגוגל נמסרו הודעות על הפגנות שנערכו למענה. 

בישיבת היגוי חד לאומית מיום 2.12.16 הודה  חן אלון לוועדת ההיגוי על התמיכה בבתו. "מודה על התמיכה מההיגוי סביב הסירוב של תמר".

ביולי 2019 סירבה להתגייס לצה"ל בתו של פעיל מרכזי נוסף ב'לוחמים לשלום'. מאיה ברנד פיגנבאום, בתו של איתמר פיגנבאום, סירבה להתגייס וישבה תקופה ממושכת במעצר בכלא הצבאי.

הנושא עלה בדפי הפייסבוק של הארגון באנגלית,  ערבית,  דף הידידים בארה"ב,  אך לא בדף בעברית. כמו כן לא אותר אזכור ל'לוחמים לשלום' או לאביה של הסרבנית בפרסומים הרבים בנושא מעצרה וסירובה.

במסמך לו"ז תנועתי  של 'לוחמים לשלום' מופיעה פעילות של התנועה ביום 14.7.19 תחת הכותרת: "מלווים את מאיה - הבת של איתמר לבאקו"ם להבעת תמיכה בסירובה". ואכן נערכה במקום הפגנה, אך 'לוחמים לשלום' לא הוזכרה בהודעת "מסרבות" לכלי התקשורת.

בראיון  משותף של נטע חזן וג'מיל קאסוס בעיתון אל קודס ב-2014 אומר קאסוס שהתנועה קוראת לסרב לשרת בצבא הכיבוש וכד'.

עוד עולה מההתכתבויות  כי בשנת 2019 ערכה התנועה 3 סמינריונים לכ-50 אנשי חינוך בשיתוף פעולה עם תנועות השמאל הרדיקליות "עיר עמים" ו"שוברים שתיקה". תקוות התנועה היא כי כל אחד מאותם אנשי חינוך מעביר לחניכיו ותלמידיו פעילות בנושא "הכיבוש" וכך אמורים להיחשף לנושא אלפי תלמידים. 

פעילות בין לאומית וקשר עם דיפלומטים זרים

לצד הקשרים עם הרשות הפלסטינית, מקיים ארגון 'לוחמים לשלום' קשרים עם דיפלומטים זרים, ועורך פגישות וסיורים עמם.

בתכנית האסטרטגית לשנת 2019 מופיע נושא זה כאחד היעדים המרכזיים של התנועה וכמרכיב משלים של פעילות השטח.  

אחד הפרויקטים המרכזיים שכללו קשר עם דיפלומטים היה בנחלה (2E) שמדרום לבית לחם, ובו שיתפו פעולה פעילי 'לוחמים לשלום' ובראשם הלל ברדין שריכז את הפרויקט, עם מושל בית לחם, אנשי הוועדות העממיות ואנשי המשרד לענייני גדרות והתנחלויות בראשות הפלסטינית.

במסגרת זו נערכו סיורים וכנסים שונים בהם השתתפו אנשי האיחוד האירופי ודיפלומטים ממדינות שונות. 

כך ניתן גם לראות כי פעיל בשם ברוכי יידע ארגונים בלגים והפעיל לחץ שלהם וגינוי חריף מצד שר החוץ הבלגי על רקע הריסת עמודי חשמל לא חוקיים בידי המנהל האזרחי.  

ב-5.5.17 'לוחמים לשלום' פנו  לנשיא גרמניה המבקר בישראל בבקשה להיפגש עמו ולסקור את עמדותיהם נגד הכיבוש.

ב-28.3.18 הזמינו פעילי 'לוחמים לשלום' את ראש עיריית קלן מגרמניה לטקס האלטרנטיבי וציון הקשר שלו עם לוחמים. 

ב-2.10.18 שלחו אנשי 'לוחמים לשלום' מכתב  לקנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל לקראת ביקור בישראל ובו קראו לה להיפגש עם אנשי הארגון ולנקוט צעדי מחאה בנושא הפינוי הצפוי של המאחז הבדואי הלא חוקי חאן אל אחמר (פורסם בתקשורת). 

סכסוכים פנימיים בין פעילים בארגון

מההתכתבויות עולה כי למרות שכלפי חוץ משדרים בארגון שיתוף פעולה פורה בין הישראלים לפלסטינים, הרי שבפועל פעילות זו מלווה בקשיים, מתחים וחוסר אמון שאף עולה לעיתים לכדי סכסוכים.

כך למשל עולה כי באפריל 2014 נערכה סדנה של הארגון בירדן,  בהשתתפות ישראלים ופלסטינים. אלא שהתברר כי פעיל פלסטיני הביא לסדנה את חבריו, שאינם פעילי התנועה, ומנע מפעילים פלסטינים להצטרף לנסיעה, וזאת על רקע סכסוך שלו עמם.

הפעילים הישראלים הביעו זעם על העניין.

עניין זה עולה בקנה אחד עם דבריה של פעילת 'לוחמים לשלום' מאיה, שהסבירה בפני פעיל ארגון 'עד כאן',   שלפלסטינים יש אינטרס בפעילות בארגון בשביל להשיג אישורי כניסה לארץ או אינטרס ב"ענייני נשים וגברים".

שיאו של המצב הגיע בזמן שהתברר כי ראאד אלהדאר ריאד אל הליס ופעילה נוספת בשם מרי, עזבו את הארגון יחד עם תורמים ופעילים, וחברו לארגונו של עלי אבו עוואד.

הדבר יצר משבר אמון בין הפעילים ותורמים דרשו הבהרות.

בסיכום ישיבת היגוי חד לאומי 6.6.18  בה השתתפו ישראלים בלבד, נכתב: "יחד עם תחושה שנעשים מאמצים רבים בצד הפלסטיני, ישנה תחושה חזקה שעלתה של ערעור אמון בעקבות סיפורים סותרים של ראאד וריאד, עם עלבון וכעס רב מצידם. בנוסף למשבר אימון מסויים של תורמים שלנו שדורשים הבהרות לפני שימשיכו את התמיכה בנו. אנחנו מכירים בכך שהסיפור לא ידוע לנו במלואו, שישנם עוד דברים רבים ואולי קשים שאנחנו לא יודעים, ונשאלת השאלה איך להתנהל". 

בנוסף דווח בפגישה כי "ישנו קושי הולך וגובר לפעילים הפלסטינים, ולחץ גדול מאד נגד כל פעילות עם ישראלים. גליה מספרת שזה מורגש בכל ארגוני השמאל עכשיו. ישנן הרבה סיבות לכך, פוליטיות וחברתיות, וכן התערבות של הממשלה שלנו. מה שברור הוא שהמרוויח היחיד מהמצב הזה הוא שלטון הכיבוש. עלה רצון לקיים מפגש מצומצם של פעילים מרכזיים משני הצדדים, לליבון הסוגיה, יחד עם ראאד וריאד. בכדי שהצד שלנו יבין יותר, בכדי שנוכל לדרוש התנהלות יותר מתאימה לערכי התנועה. מעבר להתנהלות, יש גם עניין של ערכי תנועה כמו דו-לאומיות שנעשו לא מובנים מאליהם בתקופה האחרונה. התקשורת בצד הפלסטיני פחות מדגישה, אם בכלל, את הנוכחות של הצד הישראלי. וכך גם קושי בפעולה בשטח".

בדיווח  על כך שאלהדאר פועל בארגון אחר תיאר פעיל מרכזי בלוחמים בשם מוחמד כי "יש פערים אדירים ביננו לבין הפלסטינים, שבגללם לפעמים קשה לנו להבין מהלכים שנעשים בצד השני, אך עלינו לסמוך על השותפים שלנו, ולהאמין שהם עושים את הטוב ביותר לתנועה... אסף ומיה הדגישו שאנחנו סומכים על הצד הפלסטיני שיעשה את הבחירות הנכונות. 

נור הוסיף שהקונפליקט הוא חלק מהתנועה. עם זאת חשוב מאד לשמור על שקיפות, וחבל שהמשבר הזה הלך ונרקם שנה וחצי בלי ידיעת הצד הישראלי. יש צורך בפגישות היגוי יותר תכופות בשביל לשמור על רצף עבודה ותקשורת שקופה. 

בנוסף צוין כי בצעדת חופש שנערכה לאחר הישיבה, "הצד הפלסטיני הביא חולצות תנועה חדשות שחורות שכללו גם את המילה "שיבה" בערבית. הדבר פתח דיון משמעותי אודות התהליכים ואודות הדרך בה מגיעים להסכמות. הצעדה הייתה קשה ביותר", בין השאר מאחר והצעדה הותקפה בידי צעירים מאל חאדר המתנגדים ל"נורמליזציה".

עוד ניתן לראות כי בסיכום של שנת 2018 לא היו חוגי בית לפלסטינים. 

 

בדצמבר 2019 כתב מורן זמיר סיכום שנה  וסיכום תפקידו בנושא החינוכי בתנועה, וציין כי התנועה נמצאת בתקופה לא פשוטה ו"חווית משבר מתמשך". הוא ציין כי מספר שנים שכמעט ולא קרו מפגשים ביוזמת הצד הפלסטיני.

בנוגע ל"מפגשים עם פלסטינים", ציין זמיר כי "המספר אמנם נראה נמוך, אבל מדובר בעלייה לעומת שנים קודמות. וניכר ניסיון של  הצד הפלסטיני בתנועה ליזום ולייצר מפגשים לאחר כמה שנים בהן זה כמעט ולא קרה. לאור התקופה הלא פשוטה בה אנו נמצאים בתנועה וחווית המשבר המתמשכת חשוב לי לשקף: במפגשים החינוכיים התנועה מתגלה במלוא כוחה- התגובות שאנחנו מקבלים מרגשות מאוד, והסיפורים על העשייה הדו לאומית ועל תהליכי הטרנספורמציה מייצרים הזדהות ופתיחות להקשבה גם בקרב הקהלים הקשים ביותר".

התנהלות כספית לא תקינה של הארגון

בתחום הכספים עלו מהחומר שנסקר מספר נושאים הראויים לציון.

באופן עקבי, מדווח הארגון לרשם העמותות בדוחות הכספיים הרשמיים שלו כי לארגון אין עובדים בשכר. מההתכתבויות הפנימיות עולה כי בכירי העמותה, כולל חברי דירקטוריון מקבלים שכר עבור עבודתם בארגון, אך לא באמצעות תלוש שכר, אלא כהחזר הוצאות או מול חשבוניות.

כך למשל המנכ"ל הישראלי של הארגון במשך 5.5 שנים, אורי בן אסא, קיבל תשלום חודשי של 5,000 ₪ שבשלב מסויים הופחת ל-3,000 ₪ בחודש עבור עבודה. לפי דבריו של בן אסא, הוא דרש וקיבל מהארגון פיצויי פיטורין על-פי חוק, דבר לו זכאי לכאורה רק עובד של הארגון. זאת, למרות שהארגון דיווח מידי שנה שאין לו עובדים בשכר.  על דיווחים אלו חתם אורי בן אסא עצמו, כחבר דירקטוריון הארגון.

התכתבות זו מעלה חשד לעבירה לכאורה של דיווח כוזב במסמכי תאגיד ועבירות נוספות.

 

באותה התכתבות בה סיכם אורי בן אסא שעזב את תפקידו כמנכ"ל הישראלי של 'לוחמים לשלום' במרץ 2020 את הצלחותיו כמנכ"ל, הוא פירט את הכשלים הכספיים ואת העבירות לכאורה שביצעו פעילי הארגון בתחום הכספים לאורך השנים:

כפי שניתן לראות, בן אסא מעיד על כך שפעילי התנועה העבירו כספים מצד לצד ללא תיעוד כחוק וללא דיווח בתוך הארגון על הוצאות ששולמו, הארגון לא הגיש את המסמכים הנדרשים ולא דיווח לרשויות המס כנדרש, ולא ניהל תקציב או שקיפות אפילו כלפי חברי התנועה עצמם.

כבר בהודעה בה הודיעו על מינויו של בן אסא למנכ"ל, צויין כי הארגון מעסיק מנהלת משרד בשכר שממומנת באמצעות תרומה:

בינואר 2016 פרסמו בין חברי הארגון הצעת עבודה בשכר בארגון, תוך ציון כי העבודה תיעשה ללא תלוש שכר:

 

בינואר 2017 פרסם אודי גור המתאם הישראלי בארגון, כי עובדת בשם דנה ששימשה כרכזת צוות מפגשים ישראלית מסיימת את תפקידה וכי הארגון מחפש מחליף תמורת שכר של 2,000 ₪ בחודש:

בשנת 2018 פורסמו בין חברי הארגון שתי משרות בשכר לעובדים בארגון:

 

מכלל ההתכתבויות הללו עולה כי לאורך השנים העסיק הארגון מספר עובדים בשכר, כולל מנכ"ל הארגון מהצד הישראלי, ולמרות זאת הארגון דיווח כוזב לכאורה מידי שנה לרשם העמותות כי הוא אינו מעסיק עובדים בשכר. על דיווחים אלו חתם מנכ"ל הארגון בעצמו, בשבתו כחבר דירקטוריון ומורשה חתימה בארגון. יצוין כי לא אותרו דיווחים על תשלומי שכר בצד הפלסטיני, ואנו מציעים לבחון היטב האם ארגון הדוגל בשוויון בין הצד הישראלי לפלסטיני העניק שכר גם לבעלי תפקידים פלסטינים, שלא דווחו כחוק.

עדות נוספת להתנהלות לא תקינה ביחס לשימוש בכספי הארגון ניתן למצוא בדבריו של לארי, אחראי הכספים של הארגון, שעדכן בישיבת הנהלה באפריל 2017  כי ישנה בעיה של תשלום במזומן, בעיקר בנוגע לתשלום לפלסטינים.

"יש אי-ודאות לגבי החודשים הקרובים ואנחנו לא בטוחים איך נסתדר בחודשים האלה. רואה החשבון שלנו רוצה להכניס אותי לבית כלא", נכתב בסיכום בשמו של לארי. "אין להשתמש במזומן בכלל. אנחנו לא נחזיר הוצאות במזומן למרות שזה פוגע בחברים הפלסטיניים. זה לא באחריותנו, אלא הנחתה ממשרד המשפטים". 

 

יצויין כי הנחיות רשם העמותות קובעות מקדמת דנא כי חל איסור על עמותות לבצע פעולות במזומן, ואין מדובר "בהנחתה של משרד המשפטים".

ממסמך נוסף  מאוקטובר 2018 עולה כי לצורך כניסה לפעילות בכפר ג'יב א-דיב, היה צורך של הארגון לבצע מהלך של "קח ותן והשקעה כספית".

נתן לנדאו סיפר על הפעילות בכפר: "נעבוד בכפר שנקרא ג'יב א-דיב, כפר פצפון למרגלות ההרודיון, סבל מהתנכלויות ממתנחלים סמוכים. נוצרה שותפות עם אחד התושבים בקצה הכפר ואנחנו יכולים לעבוד באדמה שלו לבנות גן שעשועים לצורך בית הספר. הייתה דרושה יצירתיות וקצת תן-קח והשקעה כספית לצורך כניסה לקהילה חדשה. מדובר על תחילת פרויקט שיימשך בכמה מפגשים. מוסיף פירוט לגבי מתווה הפרויקט – מתיחת קו מים וגידור המקום בערוגת אדמה".

הארגון ערך מסע התרמה בגרמניה במהלכו הוצע לתורמים לתרום ל'לוחמים לשלום' באמצעות הקרן החדשה לישראל.